יום יום – נופש וקרב מגע
השבוע יצאה לנהריה קבוצה גדולה של חולי לרשת נפוצה כדי לבלות בנופש שארגנה להם האגודה. לא הצטרפתי לנופש זה מעולם וגם לא השנה ולא אתחיל אפילו למנות את רשימת התירוצים אבל אתמול הייתי שם במהלך הבוקר והעברתי לנופשים סדנה של קרב מגע.
למי שתוהה הכיצד ולמה הינה התשובה: במהלך שבע השנים האחרונות אני מתאמנת בעקביות בקרב מגע ולמרות שפעם חשבתי שלא אצליח, הגעתי לחגורה שחורה ואף עשיתי קורס הדרכה וכל זה הצליח בעזרתו ותמיכתו המלאה של המאמן שלי, אילן פדלון.
לאחר שסיימתי את קורס ההדרכה פניתי, דרך פרופסור אהרונסון שמעביר בנופש סדנת התעמלות ייחודית (ובמקרה גם אביה של חברתי הטובה יעל) לג׳נין הנפלאה (מנכלי״ת האגודה) והצעתי להעביר בנופש סדנת קרב מגע. ובהזדמנות זו אני רוצה להודות שנינם.
היו לי לא מעט חששות: האם אסתדר, האם יהיו משתתפים, האם יסכימו לנסות, האם יצליחו לבצע ועוד. ג'נין הזמינה אולי להגיע מוקדם ולהצטרף לארוחת הבוקר ואכן הגעתי והצטרפתי לאחד השולחנות וכבר בשיחת החולין שהתנהלה סביב השולחן שמעתי שיש צפייה לסדנה וכל חששותיה נאלמו באחת.
היה נפלא, המשתתפים היו פעילים והצליחו לבצע תרגילים בהגנה עצמית למרות ועל אף היותם מוגבלים פיזית וחלקם אף יושבים בכיסא גלגלים.
אין לי מילים לתאר את שמחתי ואני מלאת תקווה ורצון להמשיך וללמד אנשים המוגבלים בגופם להשתמש במה שיש, ויש הרבה, על מנת לדעת להגן על עצמם במידה ויזדקקו לכך.
כפי שהסברתי למשתתפים אתמול, לברוח אני לא יכולה ולכן, מניסיוני האישי, הידיעה שיש בידי כלים להתגוננות נותנת לי הרגשה עצומה של ביטחון.
*תמונה מתוך המבחן שלי לחגורה חומה פברואר 2010
