בחירה

אנחנו, דורון ואני, אכן לא מגרשים את הפחדים, ומקדישים זמן להתבונן בהם, להקשיב להם ולתת להם כמה רגעים של נחת בקדמת הבימה. "מה שברור לך מעל כל צל של ספק או של פחד, וזה כבר וידאנו, הוא שאת רוצה לנסוע. נכון?", דורון מזכיר לי, "כן, אבל"… אני מתחילה. "רגע, בלי ה'אבל' הזה את רוצה, את מתרגשת, את שמחה לנסיעה". אני מהנהנת במרץ. "וזה אומר שזה הדבר הנכון עבורך. כל השאר, כל הפחדים המפולפלים האלה, כל החרדות הכביכול מציאותיות, כל אלה הם בסך הכל שיעור שלך בלעבוד על האמון שלך בעולם. אחלא שיעור, והאמת, שאני מקנא", דורון מודה. "שיעור באמון ועוד בחו"ל, בתנאים כל כך נוחים. יאללה, תתחילי להנות", הוא מחייך. "זה נשמע שחוק, אבל זכרי שאת לא מקבלת התנסויות שאת לא יכולה לעמוד בהן. את רק יכולה לגלות את הכוחות שלך. זה מקביל לעובדה שעל כל שאלה שעולה בך, יש לך כבר תשובה בתוכך. אני לא המשיב שלך. אני רק יכול, במקרה הטוב, לעזור לך להתחבר לידע הפנימי". "אבל איך אני יכולה להאמין לתשובה?", אני מקשה. "זה פשוט", דורון מסביר. "את שואלת את השאלה המדויקת, ונותנת מרחב של זמן ומקום לתשובה לעלות. אל תחפשי אותה, אל תתאמצי או תכפי. שחררי והקשיבי. כשתעלה התשובה את תדעי – לעולם היא תשמח אותך ותרחיב אותך. כל דבר אחר, הוא פחד ואינו האמת שלך. בהחלט סביר שיהיו לך חששות כאשר מדובר בשינוי ובמצב שלא הכרת קודם. אבל כאן הבחירה שלך. את יכולה לגייס את תודעתך ולבחור. אם את בוחרת לבטוח בתהליך, על כל הלא נודע שבו, אז זו המהות שתלווה אותך והיא זו שתצבע את כל ההתנסויות בדרך, בצבע בו תבחרי לראות את המתרחש. אם את בוחרת לפחד, וזו בררת המחדל שלנו בדרך כלל, זוהי גם אפשרות, וזהו גם בור ללא תחתית. את מחליטה אם התהליך הזה בפרט, וכל חייך בכלל, הוא תהליך קסום, מרגש, מעניין ומצמיח, או מפחיד. תלוי גורל ועוין".
קסום ומרגש נשמע לי טוב.
כמו תמיד, אם יש אפשרות גם לעשות את המעשה, וגם להרגיש טוב –
אני הולכת על זה.
בחרתי.