סביבה חדשה – אני חדש!

 ערב לפני המסע:

"חשק עז… ליום המחר…כבר המון זמן לא היה לי חשק להתעורר מחר…
לחיות כך שיום המחר יהיה לי לציפייה…
ומחר באמת הולך להיות שונה.
אני יוצאת להרפתקה.
הרפתקה אל תוך עצמי.
יש הרבה כבר מאחורי, בעצם החלקים הכי מפחידים כבר קרו.
עכשיו נשאר רק להתחיל את תהליך ההחלמה באופן רשמי.
משהו בפנים משתנה. אני מרגישה את זה…"

אני זוכרת את עצמי ברגע הזה. יושבת בחדר שלי, שאותו אני הולכת לעזוב למשך 3 שבועות וכמו ילדה שמצפה ליומולדת, כך אני – מצפה למחר.
ממש כבר לא יכולה לחכות.
מרגישה שמשהו גדול הולך לקרות.
מרכזת בדף אחד את כל התקוות. כל הרצונות. את כל החלומות שלי.
מרגישה ויודעת בוודאות שהם הולכים להתגשם. שמשהו כל כך מיוחד הולך לקרות אי שם, במעמקי הסדנא בים המלח, במעמקי עצמי.

לפתע, הדלת נפתחת. "את בטוחה?" שואלת אמא שלי ומביטה בי ארוכות. באותו רגע חלפו לנגד עיני כל השנים האחרונות: תחרויות הריקודים, פרסומות האופנה, העצב, הרזון, תרבות האוכל, שוב הפרסומות, הייאוש, האימונים בריקודים, השמלות והמדליות, העייפות, המשקל…

די!!

בשביל מה כל זה? ולמה אני לא יכולה לצאת מזה? למה כל האנשים האלה מקיפים אותי מכל עבר ומשדרים לי שרק כך אהיה מאושרת? והרי אני לא.

ניסיתי להפסיק לראות פרסומות וכבר חשבתי שאני עובדת על כל העולם ולא מושפעת מהם, אבל אז תפסה אותי מילה של המורה לריקודים וגרמה לי לרזות.

ניסיתי להפסיק לרקוד, כדי שהמורה לא תשפיע עלי, וכבר הייתי בטוחה שאני מצליחה – אבל אז ראיתי שלט ברחוב עם דוגמנית "מאושרת" וזה גרם לי לרצות להיות היא.

ניסיתי להתעלם מהשלטים וכבר חשבתי שאני מצליחה – אבל אז באו החברות והמורות שאמרו לי כמה שאני נראית יפה או לא יפה או רזה מדי.

לאורך זמן כה רב סחבתי את ההרגשה שאני חיה לפי דעות של אחרים. שאני זה לא באמת אני. אלא תוצר של החברה והמשפחה. אז איך אוכל לשנות הרגלים? איך אוכל להיפטר מהמפלצת הזאת שהשתלטה לי על החיים?

ההחלטה להתנתק ל-3 שבועות מכל הבלאגן הזה שנקרא "חיים" נתנה לי אור ירוק לשטוף את הראש שלי עם ערכים חדשים. לתת חשיבות ודגש לדברים שבאמת חשובים בחיים, שיכולים לעשות אותי שמחה ומאושרת.

אתם עוד תקראו כיצד הסביבה הזאת של ים המלח, תהיה לי הזדמנות להתקרב לטבע. להרגיש מה טבעי עבורי. מה נכון לי.
בסביבה שם אהיה מוקפת באנשים שתרבות הצריכה והאידיאל היופי – לא הובילו אותם לאושר, אלא רק לחולי. ובזכות סדנאות, יצירות, טיולים ושיחות – יתחיל כל אחד מאיתנו לשאול ולגלות: "מי אני? מה עיצב אותי ואת דעתי עד היום? מה חשוב לי? מה אני רוצה? איזה קשרים יש לי עם האנשים? ואיך אני יכולה להיעזר באנשים כדי להתפתח בחיים?"

פתאום האוכל, הלבוש, המשקל – לא יהיו חשובים בכלל. מה שיהיה חשוב ועיקרי הוא אני והיחסים שלי עם האנשים בחיי.

אתם תקראו שפתאום המחשבות שלי ישתנו.
שתוך כמה ימים כבר אהיה אדם אחר.
ובמקום לחשוב על תדמית הגוף שלי בעיני האחרים ושלפי זה מעריכים אותי, על המדליות, הציונים והקילוגרמים, אתחיל לחשוב על הרצונות שלי בחיים.
אתחיל להרגיש שמעריכים אותי לפי המידה שבה אני משתפת ופתוחה עם האחרים.

האנשים האלו יתנו לי כוח להתפתח בקצב שלי ויתנו לי להרגיש שמחה אמיתית במפגש עם עצמי. 

זה יהיה מופלא!

כל יום אעבור שם מהפך.
תארו לכם רק איזה שינוי יקרה לי אחרי 21 יום…

זה כוחה של הסביבה!