כיצד מעריכים יעילות טיפול לטרשת נפוצה
על מנת להעריך יעילות טיפול חדש לטרשת יש צורך לעקוב אחר נתונים קליניים והדמייתיים.
בשנים האחרונות אנו עדים להתפתחויות רבות בתחום הטיפול בטרשת נפוצה : כניסת הטיסברי, התרופות הפומיות החדשות והתיאוריה הוורידית מהווים רק חלק מהן. מאחר ומחקרים רבים בעולם מעריכים יעילות טיפול של תכשירים וטיפולים חדשים לטרשת, נשאלת השאלה כיצד ניתן להעריך יעילות של טיפול חדש במחקר התערבותי.
לצורך הערכת הטיפול חייבים לקבוע מראש נקודות הערכה, אותן נבדוק בתום המחקר. ההשוואה תעשה בין קבוצת הטיפול שנחשפה לטיפול החדש מול קבוצת הביקורת, כלומר הקבוצה שטופלה בתכשירים ותיקים או שלא טופלה כלל. כמובן שכללים דומים חלים על כל המחקרים הטיפוליים ולא רק להערכת יעילות הטיפול בטרשת.
להערכת יעילות טיפול בטרשת נהוג, מאז שנות התשעים, להשתמש בשלוש נקודות הערכה לפחות הכוללות נתונים קליניים והדמייתיים. מאחר וטרשת מהווה לרוב מחלה התקפית נהוג תמיד לעקוב אחר מספר ההתקפים לשנה במהלך תקופת הטיפול. המדד הקליני השני כולל את ההדרדרות התפקודית. לשם כך נהוג להשמתש במדד קליני בשם הEDSS הבודק בעיקר את היכולת המוטורית של המטופל ועצמאותו בהליכה. המדד השלישי הינו הדמייתי ועוקב אחר מספר הנגעים החדשים בחומר הלבן במוח כפי שהם מודגמים בבדיקת הMRI ברצף בשם T2. למרות שמדובר במדד הדמייתי ולא קליני הוא נמצא כמתאים לשינויים הפתולוגיים ברקמת המוח וגם לשינויים קליניים כגון ירידה בתפקודים קוגנטיביים.
מעבר לשלוש הנקודות שתוארו חלק מהמחקרים בודקים גם נקודות משניות כגון הצלחה במבחנים קוגנטיבים, מהירות הליכה ומוטוריקה עדינה ( מדד MSFC).
חשוב לזכור כי המדדים שתוארו בודקים את יעילות טיפול אך חלק אחר, חשוב אף יותר במחקר הקליני, הינו לבדוק את בטיחות הטיפול ופרופיל תופעות הלוואי.
