מבוא

 קצת על עצמי.
כמה שאני זוכרת את עצמי, תמיד סבלתי מהפרעת קשב וריכוז. הייתי ליכולה לשממ כדוגמא קלסית  של ילד שסובל מ-ADHD. כמעט כל הקריטריונים שפסיכיאטקים מודרניים מחפשים חצורך קביעת ADHD התקיימו עליי
התסמינים הופיעו עוד לפני בית הספר, כאשר גננת שמה לב שאני לא מסוגלת לשבת במקום אחד ויכולה לקבוץ בלי סיבה לעבור למקום אחר. בנוסף, לא  הייתי מסוגלת לסיים פעולה שהתחלתי ולא משנה איזה: משחק, ריקמה, הרכבת פאזל. בבית לא יכלתי  להכריח את עצמי לנגן על פסנטר, למרות שמאוד אהבתי את קונסרבטוריום שבו למדתי מגיל 4. 
היויתי גם בודדה, כי היה לי מאוד קשה להשתלב במשחק עם ילדים אחרים:: קטעתי את השיחה באמצע, או להפך, פרצתי  בשיחה בלי רשות, עניתי בלי שישאלו אותי. 
 אף אחד לא אוהב ילדים כאלו.
אבל,לצערי רב, מגיל 3 ידעתי ואהבתי לקרוא. אני באמת מצטערת על זה, כי בזכות הידע שלי  שהייתה יותר רחבה מאשר אצל בני גילי, קשיי למידה מיומויות שגרתיות וחוסר התמדה שלי היו פחות בולטים, לפחות  בעיניים של אימה שלי.  כאשר גננת רימזה לה שיש בי בעיה כלשהי, אימי מחה לה בזעם והעבירה אותי לגן אחר.בגן אחר, מבחינתי, היה אותו דבר: אותן קשיי עם ילדים אחרים, אי עמידה בדרישות של הגננת, ובגדים מלוכלחים. תמיד (ועד עצם היום הזה)  בזמן ארוחה אני שופכת על עצמי אוכל.  (היום אני יודעת שבעיה המביכה זאת נובאת מהפרעה במוטוריקה עדינה, שהיא חלק מ-ADHD)
שוני בין גן  הראשון וגן השני היה רק בכך, שמנהלת הגן הייתה חברה של אימה וגננת לא העיזה לספר לאימה שלי שום דבר רע עליי. רק שיבוחים. 

 הגעתי לכיתה א'. ועז הסתברר שלמרות הידע הרב שלי, אני לא מסוגלת ללמוד דברים חדשים. היה לי קשה ללמוד לכתוב. לא הייתי מסוגלת לכתוב את האותיות. אני יכולה לתאר בדיוק מה קושי לכתוב האות, הרי עד היום אני מתמודדת עם הכתב קרקולים של  ( עכשיו בשפה אחרת, באותיות אחרות, אבל בעיה היא אותה בעיה. לפני מספר שבועות קניתי מחברת כתיבה לכיתות א' והבנתי  מהמהות הבעיה: לחיצה שלי  היא חזקה מדי ןלכן צורת האות היא שונה מזו שאמורה להיות . אני קבעתי לעצמי לתרגל בכתיבה לפחות פעמיים בשבוע).  
 בנוסף לכתב חרטומים, היו טעויות חמורות בדיקדוק. . הטעויות היו ממש פרדוקסאליות – ידעתי בעל פה רוב כללי דיקדוק מסובכים של שפה רוסית ולא לא יכלתי לכתוב אפילו משפט אחד בלי שגיעה חמורה. כמו כן, לא הייתי מסוגלת להעתיק מלוח בלי שגיעות.  ותנחשו איך מרגישה ילדה בת 9  שיודעת בעל פה פואמות של שקספיר (בתרגום, כמובן), אך לא מסוגלת לכתוב שמה הפרטי  בלי שגיעה!
בעיה דומה עם מטמתיקה. אימה שלי לימדה אותי עוד לפני בית הספר. ובשבילי הייתה התגלות בכיתה ב'  שאני לא פוטרת כל הבעיות. 
לא עשיתי שיעורי בית. כמעט אף פעם. הוריי חשבו שאני גם ככה חכמה כדי לבזבז זמן היקר  על"שטויות של בית הספר"