DAY – 6
<p> אני רוצה להכריז חגיגית על ירידת אוויר משמעותית בצמיג. בקרוב הפנצ'ר. </p>
כל מי שאי פעם ביצע הליך צמצום נתונים יודע שההתחלה קשה בעיקר משום שהאמונה בייתכנות ההגעה המיוחלת לקו הגמר קטנה עד בלתי קיימת. התהליך מתחיל בקול תרועה רמה ובפיזור הבטחות לאוויר תוך קביעת יעדים קשים להשגה. אני הייתי ממשילה את התהליך הזה לכל התנהלות החיים ולכל מסלול בו – בין אם בעבודה, בזוגיות, במשפחה, בקריירה ובלימודים. ההגשמה העצמית או היעדרה, האכזבות וההצלחות – כולם מתבטאים בצלחת.
על כן הצרת ההיקפים אפילו במעט היא בבחינת ניצחון גדול. אין ניצחון קטן. כל שינוי הוא מבורך וכל תמורה בעקומה תורמת להתקדמות התהליך. הסבלנות משתלמת.
רבות הפעמים בהן "הוכחתי לעצמי שאני יכולה" ופצחתי בארוחת ניצחון כפיצוי על עגמת הנפש. מה שונה הפעם? הלידות כבר מאחוריי, הבריאות והשמירה על תקינותה מתחילות לעניין אותי יותר מבעבר. אני רוצה לחיות טוב, ולא רק לחיות או גרוע מכך – לשרוד. גיליתי את טעם החיים בשמחת הפרטים הקטנים. לא צריך יותר לקבוע תחנות לכיבוש כדי להעביר את היום והתסכולים שבצדו. החיים יותר גדולים מוויכוח על דה ועל הא ותכלס לא ממש עקרוני להתעצבן על שטויות. הרוב מסתכם בשטויות.
ועם זאת, אני דווקא מתחזקת, ולא יושבת שנטי בנטי על החוף עם בקבוק מים והגשמת ויפאסנה בכיס. לא באמת צריך להשתגע או לרוץ לסוף העולם שמאלה כדי להשתנות. "לאכול, להתפלל, לאהוב" – כבר צפיתם? שווה לצפות גם אם קראתם. חבייר ברדם מצוין גם בתפקיד משני.
התרגלתי לאורז, למאכלים ללא גלוטן ולעובדה שמעתה מה שטעים הוא מה שבריא.
שבת שלום.
