מהו סטאטוס אפילפטיקוס?

סטאטוס אפילפטיקוס מהווה את אחד ממצבי החירום החשובים בנויורלוגיה. האירוע מוגדר כהתקף כיפיוני ממושך או כסדרת התקפים קצרים שבינהם החולה לא שב להכרה מלאה.

הסכנה שבסטאטוס כוללת גם נזק מוחי עקב הפעילות החשמלית המוגברת אולם גם סכנת מוות על רקע נזק למערכות אחרות בגוף משנית להפסקת נשימה, עליית חום הגוף, פירוק שריר מוגבר על רקע התנועות הלא רצוניות, אי ספיקת כליות,הפרעות קצב לב ועוד. כמובן שהטיפול במצב חירום זה צריך  להנתן במהירות וכל עיכוב עשוי היות מסוכן. חשוב כמובן לשמור על נתיב אוויר פתוח ובמידת הצורך אף להנשים את  החולה. כמובן שיש צורך לסיים את ההתקף במהירות ולצורך כך הטיפול הראשוני כולל הזרקה של וליום לתוך הוריד. גם במידה וההתקף פסק יש צורך במתן תרופות נוגדות כיפיון לתוך הוריד  על  מנת שההתקפים לא יתחדשו. לרוב הקו הראשון של תרופות לתוך הוריד יכלול את התכשיר פניטואין או אורפיריל (דפלפט תוך ורידי). התרופה ניתנת לוריד במנת העמסה, כלומר במינון גבוה מספיק כדי שהחולה יגיע מייד לרמה טיפולית בדם.

חשוב לזכור כי  לתכשירים  יש תופעות לוואי ולכן יש צורך בניטור פרטני, פניטואין למשל עלול לגרום להפרעות קצב לב ולכן יש צורך במתן איטי יחסית ובניטור לבבי של החולה בזמן ההעמסה.

במידה וההתקפים אינם מפסיקים יש צורך במתן של תרופות הרדמה חזקות יותר כגון לומינל  לתוך הוריד.  מאחר ותרופות אלו עלולות לגרום להפסקת נשימה יש צורך בניטור קפדני ולרוב אף מנשימים את החולה באופן מניעתי קודם לכך.

 חשוב לזכור כי  סטאטוס אפילפטיקוס עלול לנבוע גם מסיבות ראשוניות אחרות כגון הפרעות אלקטרוליטים, רמות סוכר נמוכות בדם, הרעלות, תרופות ,זיהומים ועוד. כמובן יש צורך לטפל בהפרעה הראשונית על מנת לסיים את ההתקף