יום יום – בין הטיפות
וואו איזה חורף הגיע.
ברור שאני לא מחדשת כאן כלום כי כל מי שהיה בישראל (קו באר שבע וצפונה) הרגיש, ראה ושמע את החורף שהגיע אבל בכל זאת….בואו נלך יחד בין הטיפות.
מפלס הכנרת סוף סוף עלה וזה בדיוק הזמן לתכנן את הביקור שלה בקיץ. לחשוב על החום המעיק ששורר באזורה, לדמיין את עצמי יושבת באחד מחופי הכינרת ומרגישה על גופי השמש המחממת מאוד בקיץ החם שלנו. לשלוח יד דמיונית לכוס המשקה הקר שיצנן קלות את החום ולבסוף להיכנס למים המזמינים של הכינרת, מים שאולי בקיץ השנה אצליח להיכנס אליהם מבלי שאזדקק לתחבורת רכב שטח בין מקום הישיבה שלי להתחלת המים.
חברים אם תדמיינו ממש חזק תחושת החמימות הזו מציף את גופכם ותעזור לחממם את הגוף כשבחוץ יש 10 מעלות.
אבל אם אחזור למציאות היומית שלנו אז את הכינרת רובנו לא ממש רואים אבל את השלוליות האדירות, הכבישים המוצפים והפקוקים, נחלי הענק ברחובות שלא מאפשרים חצייה ללא סירת גומי והשמיים הקודרים כולנו רואים במידה זו או אחרת אני באופן אישי משתדלת את הרוב לראות דרך מסך הטלוויזיה בעיקר כדי לא לתרום את חלקי האישי בהכבדה על התנועה בכבישים וגם כי די קר ולמי מתחשק לצאת מהבית אם אפשר שלא.
