"תפריט" לשנה החדשה

כפי שראינו בשבועיים האחרונים, עם בפרוש עלינו השנה האזרחית החדשה, מוצגת בפנינו שוב ההזדמנות להחליט מחדש החלטות שלא נעמוד בהן ושוב להצהיר מחדש הצהרות שיגרמו לנו להתבאס מעצמנו ולהרגיש לוזרים/לוזריות:

לעשות ספורט לפחות ארבע פעמים בשבוע – מהשנה הזאת, מהחודש הזה, מהשבוע הזה, מהיום, ביום הזה ממש… אני הולכת להיות רצינית. אני אקום כל בוקר מוקדם ואצא לפארק, מהר לפני הכול. חום, קור, גשם, שלג, לא ישנו לי דבר, אני חייבת את זה לעצמי, אני יודעת כמה זה עושה לי טוב, אני לא הולכת לוותר לעצמי.

לרזות חזרה את הקילוגרמים שעליתי ולחזור לעצמי- אני לא יכולה לסבול את עצמי ככה, ממש קשה לי לנשום, זה ממש "לא אני", אני חייבת את זה לעצמי, אני מגעילה את עצמי, עד קיץ 2013, אני 10 קילוגרם פחות ובביקיני!

להיות צמחונית, טבעונית, אורגנית לאכול רק אוכל בריא – אי אפשר יותר עם כל הג'אנק הזה שנכנס אלינו הביתה. מהיום אין קמח לבן, רק סוכר חום, אין חלב פרה, רק עיזים, כל האורז יהיה אצלנו מלא מלא ובריא בריא. שניצל תירס הוא אסון, ואבקת מרק זה פשע!

לא לכעוס! לא להתעצבן! להיות נחמדה! – אני חייבת להפסיק להתעצבן מכל דבר, אני חייבת ללמוד להיות נינוחה יותר, רגועה יותר, לעשות לעצמי מקום. ללכת לשיעורי יוגה, פילטיס ומדיטציה בודהיסטית. רק אהבה מביאה אהבה!

להיות חברה טובה, אימא טובה, בת זוג טובה – אין דבר חשוב יותר מחברות קרובות, משפחה אוהבת ובן זוג תומך. אני חייבת להפסיק לחשוב רק על עצמי ובסוף היום אחרי העבודה במשרד, עבודות הבית, השיעורים עם הילדים והמקלחות, להפסיק לרחם על עצמי ולהרים טלפון, לשאול מה נשמע או לספר, לפחות במשך שעה, סיפורים איכותיים לפני השינה.

לא לסיים את היום אל מול הטלוויזיה ולעשות משהו מועיל ומשמעותי בערב – יש לי כל כך הרבה דברים יותר טובים לעשות מאשר לרבוץ אל מול הטלוויזיה. יש לי כל כך הרבה דברים שהבטחתי לעצמי שאריץ, אמנף, אסיים. אני חייבת לנתק את הכבלים! להוציא את הטלוויזיה מחדר השינה! מהסלון! כמה זמן יתפנה לי בערבים ברגע שאעיף את הטלוויזיה בכלל  מהבית!

בגלל הטון

אז למה בעצם יהיה לנו קשה כל כך לעמוד בהחלטות הללו? ולמה אנחנו הולכים שוב להתבאס מעצמנו? 

בראש ובראשונה בגלל הטון, בגלל הבוז, בגלל שנראה שכל מה שהיה עד כה היה רע, לא מספיק טוב, לא מספיק רציני, היה חובבני, מה שלא מאפשר לצאת לדרך של השנה החדשה עם כלים ודברים שלמדנו על עצמנו מהשנה שעברה. בנוסף לכך, באותו הטון שבז למה שהיה יש ניצנים לבוז עתידי ברגשות ותחושת אנושיים. זהו טון שמצהיר כי לא יסבול עייפות, תסכול, כעס ועצבים. אלא יראה בהם סימנים לחולשה רופסת ו"הרסנות". זאת ועוד, לטון שבז לרגשות ולתחושות, בניסיון לשלוט בהם, מצטרפת חשיבה המעמידה מטרות לא ריאליות. מטרות שלא מאפשרות גמישות, או לוקחות בחשבון נסיבות משתנות ומשאירות מקום לטעויות. חשיבה שכזו היא חשיבה ששואפת לשלמות ומכאן שגם תובענית מאוד, מה שפעמים רבות גורם לתוצאה הפוכה ולהימנעות מוחלטת מעשייה. 

אם כך, מהם הדברים שעלינו לקחת בחשבון כשאנחנו מציבים לעצמנו יעדים הקשורים ליחסים שלנו עם עצמנו ועם גופנו?

גליה שמסתכלת על השנה שחלפה דרך עיניים שונות בתכלית, השינוי מהמבט שהוצג קודם לכן, חושפת את אותם הדברים שעזרו לה השנה:

"מה שהכי עזר לי השנה היה שהפסקתי עם הבהלה שהרסתי הכול, שיצאתי מהמסלול…שאבוד לי… שהלך עלי… כל פעם שהייתה עצירה ארוכה שבה לא עשיתי ספורט, שהתבלגנתי עם האכילה, עם הבית, הצלחתי איכשהו לחזור לעשייה בלי אשמה ובלי כעס. אני מניחה שזה קשור לסוג של גמילה מאותה  החשיבה של הכול או לא כלום. השנה באמת האמנתי וגם הצלחתי להרגיש את זה שיותר טוב כמעט מכלום. פעם, בעבר אם לא היה לי את כל השעה בשביל הספורט שאני מורגלת אליו, לא הייתי יוצאת, היום גם כשאני עושה חצי ממה שאני הייתי רוצה, בגלל עניינים של זמן, זה משמח אותי מאוד.

עוד דבר שעזר לי מאוד השנה הייתה ההבנה שבשביל "לסתום את הפה", אני צריכה "לפתוח את הפה". כלומר אם פעם "בלעתי", השנה זה קרה הרבה פחות. הרשתי לעצמי להגיד למי שהכעיס אותי או עצבן אותי דברים באופן ישיר. זה יכול היה לקרות כיוון שהצלחתי להגיד לעצמי שמה שאני מרגישה וחשה הוא נכון ולגיטימי ושיש לי בסיס טוב להרגיש או לחוש כך, ובטח לסמוך על עצמי ועל רגשותיי".

שתהיה לנו שנה אזרחית טובה. ( באסה! באיחור.. הנה עוד החלטה שלא אעמוד בה השנה.. לעשות את הדברים בזמן!!)