על תפיסה, מחשבה ובריאות
התגובות הרגשיות למחלת הטרשת הנפוצה, נובעות מאופייה המורכב. היא מאחדת מגוון רחב של סימפטומים נוירולוגים, מהלך המחלה כל הזמן משתנה, היא בלתי צפויה ומשפיעה על מגוון רחב של תחומי חיים כגון: יחסים, פעילות פנאי ותעסוקה. גם מחקרים מראים ששיעורי הדיכאון והחרדה בקרב אנשים עם טרשת נפוצה גבוהים מהנורמה מהאוכלוסייה הכללית וגם גבוהים מהשיעורים הנצפים במחלות כרוניות אחרות.
אחת הדרכים בהם ניתן להסביר את התגובות הרגשיות למחלה היא באמצעות "תפיסת המחלה" או, במילים אחרות, האמונות והמחשבות שאנשים מייצרים סביב המחלה. חשוב לציין, כי "תפיסת המחלה" אינה משפיעה "רק" על ההרגשה, אלא קובעת, את אופי ההתמודדות, כיצד תהייה ההיענות לטיפול הרפואי, כמו גם הפנייה והקשר מול הצוות הרפואי. נושאים שבסופו של יום קובעים את בריאותו של כל אחד מאיתנו.
כשבוחנים כיצד אנשים עם טרשת נפוצה תופסים את מחלתם, לרוב מוצאים תיאור התואם את הדרך בה מדע הרפואה רואה את מהלך המחלה ומבין אותה. כלומר, אנשים בד"כ תופסים את המחלה באופן מציאותי: למחלת הטרשת הנפוצה יש קשר עם טווח רחב של סימפטומים, היא כרונית ונמשכת זמן רב, הסיבה לה לא ידועה וכי כיום אין למחלה זו תרופה, כזו המביאה להחלמה מלאה ממנה.
לעומת הנושאים שנבדקו ולגבם יש לנו ידע מדעי, ישנם תחומים שלא ניתן לחזות. המחשבות על ההשלכות של המחלה נמצאו כמשפיעות על מגוון רחב של תחומים. כלומר, מי שחושב שהטרשת הנפוצה תפגע בתחומים רבים בחייו (כמו מצב פיננסי ויחסים) ותגרום לקשיים רבים לו ולסובבים אותו, ירגיש פגיעה בתחומי חיים רבים יותר. יהיו תחושות שהמחלה מפריעה בהנאה, עבודה ויחסים, נזהה רמות גבוהות יותר של דיכאון וחרדה, הדימוי העצמי יהיה נמוך יותר ואותו אדם שאלו המחשבות שמלוות אותו יבצע גם פחות פעילות בחיי היום-יום (יעבוד פחות, יבשל פחות, יצא פחות וכו').
הרי רק לשוטים ניתנה הנבואה ואיננו יודעים באמת כיצד ייראה העתיד. יותר מכך, ניתן לשער ברמות גבוהות של ביטחון כי כל המוכר לנו מתחום הטרשת הנפוצה מ- 20 השנים האחרונות, יהיה הרבה יותר טוב ב- 20 השנים הקרובות, לאור התקדמות המדע והטיפולים, את חלקם אנו רואים כבר בתקופה זו.
חלק מהתיאוריות טוענות כי לראייה פסימית של העתיד יש תפקיד הגנתי חשוב. היא עונה על הצורך להיות מוכן לגרוע מכל, "שלא יהיו הפתעות". הבעייתיות היא, שכאשר אנו בוחנים נושא זה במחקרי אורך, אלו עם הראייה הפסימית, חווים יותר דיכאון וחרדה, יותר דחק בחיי היום-יום, מבצעים פחות פעילות גופנית (או פעילות שיקומית אחרת), "שוכחים" לקחת תרופות, מפסיקים מוקדם יותר לעבוד ויש להם קשיים גדולים יותר לשמור על יחסים בין אישיים וגורמי תמיכה. כל אלו יחדיו מגבירים את הסיכוי שהתחזית הפסימית אכן תתממש.
יש לנו שליטה על מחשבותינו והן יכולות להשתנות. אתם מוזמנים לפנות אל אגף החדשות ב"כמוני" ולהתעדכן בפיתוחים האחרונים, לפנות אלינו ואל מובילות הקהילה (המדהימות) שלנו בפורום, לקרוא את הבלוגים, המדריכים והטיפים, להוסיף ולכתוב את סיפורכם, כי ביחד קל יותר לראות את האור, זה גם בריא יותר.
