יום יום – לא לשכוח ל….
לפחות פעמיים ביום אני אומרת לעצמי ״אני חייבת לא לשכוח ל…״ ושלוש הנקודות יכולות להיות: לקנות חלב, לצלצל לחברה, לשלם חשבון, לכבות את המזגן ואני יכולה להמשיך ולמנות את הדוגמאות אבל לא רוצה לשעמם אותכם.
בנוסף לכל מה שאני מבקשת מעצמי לא לשכוח שמתי לב שהתווספה לי משרת התנדבות חדשה אליה מוניתי אחר כבוד על ידי בני הבית השונים. אם עוד לא הבנתם אני המזכירה החדשה. הבקשה/דרישה ״אמא תזכירי לי….״ לא מפסיקה להגיע וגם הבעל הצטרף לחגיגה כבר מזמן ודרישות התזכורת שהם מפילים עלי לפעמים כל כך הזויות שרק בגלל זה אני מצליחה לזכור. רק אתמול הונחה על שולחני הבקשה ״תזכירי לי לזרוק את הגרביים שאני גורב עכשיו כי הן ממש לא נוחות לי״ זה כל כך הצחיק אותי שאני אמורה להזכיר דבר שלמעשה אינו נוח למישהו אחר ואותו אכן הצלחתי לזכור אבל, לא ברור לי למה אני זו שצריכה להזכיר לבני הבית לסדר תיק, לבוא לאכול, לקחת מפתח שיוצאים ועוד שטויות שהם ממש לא מתאמצים לזכור שהרי יש להם ״מזכירה״ .
שיט, עכשיו נזכרתי ששכחתי לקחת כדור, תכף חוזרת.
בעולם האמיתי כבר היו מפטרים אותי מזמן שהרי מי היה משלם למזכירה ששוכחת להזכיר? אבל, שהמזכירה לא עולה כסף, נוכחת בעבודה כמעט 24/7 ומצליחה לזכור להזכיר בערך חצי ממה שדורשים ממנה אז אף אחד לא מנסה להחליף אותה כי מה הסיכוי שיימצא מחליף בתנאים שכאלה.
השבוע הגיעה הביתה מבית הספר ביתי הצעירה וסיפרה שיש לה משימה, היא צריכה להמציא משהו שיעזור לאדם נכה וכיוון שיש לה מן המוכן בבית (כמה נוח לעצלנית הקטנה) היא רוצה להמציא משהו שיעזור לי וביקשה שאפרוס בפניה את הקשיים שיש.
מייד התחלתי לירות: יש הרבה כביסה, צריך לעשות קניות ולבשל ו… הגברת, שחשבה שתכף כל ה"צריך" הזה נופל עליה, עצרה אותי ואמרה ״משהו קטן שאני יוכל להמציא לו מכשיר שיעזור, את מכונת הכביסה כבר המציאו״.
מצאתי, אמרתי לה, תמציאי משהו שיעזור לי לזכור, לא, לא את כל מה שאני צריכה / רוצה / נדרשת ממני ומכם לזכור רק משהו קטן, תמציאי משהו שיעזור לי לזכור לקחת את הכדור כל בוקר, כן זה שלפני רגע נזכרתי לקחת.
הממציאה הצעירה מיד ניגשה לעבודה. כחלק מהמשימה היא נדרשה לכתוב מבוא שמסביר לכל דורש (המורה שלה) מה הנכות שלה היא רוצה לעזור עם ההמצאה. טוב שיש גוגל ותוך שניה היא מצאה שטרשת נפוצה זה…. קראה, כתבה והופיע לידי להודיע ״ידעת שאחד מהסימנים הראשונים של טרשת נפוצה זה שכחה?״
לקחתי לעצמי רגע, נשמתי נשימה עמוקה והבטתי לתוך עיני ביתי הצעירה ואמרתי – ״תזכירי לי מי את…״
