מוח הרופא מגיב לכאב המטופל

מחקר חדש מאיר באופן מדעי את   "יחסי רופא מטופל" 

המחקר פורסם  לראשונה On Line , ב-29 לינואר בכתב בעת Molecular Psychiatry   ונערך ע"י חוקרים מבית החולים במסצ'וסטס ( Massachusetts General Hospital), במסגרת תכנית  מחקר  בתחום השפעת ה– פלצבו  ובשיתוף המרכז הרפואי "בית ישראל"  ובית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד.

עורכי המחקר שיערו כי אזורים  במוח, שהודגמו  בפעילותם ( בסריקת מוח של מטופלים  – FMRI)   בתגובה לטיפול בפלצבו , ובתגובה להרגשת פיצוי ושביעות רצון – יודגמו באופן דומה במוחם של רופאי המזדהים עם הכאב של המטופלים שלהם ובתגובה להרגשת פיצוי המושגת מהטיפול שנראה בעינם כיעיל.

בניסוי השתתפו 18 רופאים המייצגים 9 התמחויות שונות ברפואה וסיימו את לימודיהם במהלך 10 השנים האחרונות. הרופאים הנבדקים התבקשו להפחית כאב יזום ממקור חום בקרב מטופלים באמצעות מכשיר אלקטרוני.

שתי עובדות הוסתרו מהרופאים הנבדקים:   המכשיר האלקטרוני הינו מכשיר דמה ולא אמיתי וכי המטופלות הן שחקניות ששיחקו את תפקיד החולה בהתאם לתסריט שהוגדר להן מראש. 

הניסוי נערך בשלושה שלבים:

בשלב הראשון:  מטרת שלב זה הייתה לשכנע את הרופאים כי מכשיר האלקטרוני  יעיל ( שלמעשה הינו מכשיר דמה).  

 הרופאים טופלו  באמצעות המכשיר בכאב יזום  ממקור חום.  במהלך הטיפול,  עוצמת החום הופחתה ע"י החוקרים,  כך שהרופאים  יכלו להשתכנע כי הכאב חלף בעקבות הטיפול במכשיר. בשלב זה,  נערכה סריקת מוח FMRI לרופאים הנבדקים, באמצעותה זוהתה פעילות  אזורים  בתגובה לתפיסה ראשונית של  הכאב.

בשלב השני: לפני ביצוע FMRI הרופאים התבקשו לבדוק ולראיין  את המטופלות בחדר בדיקה סטנדרטי במהלך זמן מקובל של   20 דקות. בהמשך, ובמסגרת שלב זה, הרופאים התבקשו לענות על שאלון  המשקף באיזו מידה הם מיומנים ורגישים  לתחושות והרגשות של המטופלים.

בשלב השלישי: הרופאים  והמטופלות הובלו לחדר הבדיקה –  FMRI.  הרופא הושכב על מיטת הבדיקה, ובאמצעות מראה שהוצבה לצד הסורק שמר על קשר עין עם המטופלות שישבו בסמוך למיטת הסורק על  כסא.  המטופלות  חוברו לממריץ התרמי  ( שיצר את גירוי הכאב) ולמכשיר הדמה האלקטרוני שנועד להקל על הכאב.  הרופא צויד בשלט רחוק באמצעותו יכול להפעיל את  המכשיר האלקטרוני "משכך הכאב".

באופן אקראי, הרופאים הונחו   באמצעות השלט  מתי להפעיל או להפסיק את המכשיר המיועד לטיפול בכאב. כאשר הרופאים  לא הפעילו את המכשיר המטופלות הפגינו הבעות  כאב, וכאשר הרופאים הונחו להפעיל את המכשיר הבעת הפנים של המטופלות הייתה ניטראלית ורגועה .

כאמור,  בשלב השלישי בוצעה סריקת מוח  FMRI לרופאים הנבדקים שבמהלכה טיפלו בהתאם להנחיות במטופלות וצפו בהבעות הפנים שלהן.

בתום סריקת המוח, הרופאים הוצאו מחדר הבדיקה והתוודעו לניסוי שבוצע, כולל הבחירה לפרוש ולבטל את הממצאים שלהם במידה ואינם מסכימים עם המרכיב המטעה בניסוי – כול הרופאים הסכימו  ואף אחד מהם לא ביקש לפרוש.

הממצאים הראו כי אזורים בקליפת המוח הימנית הקדם מצחית  צידית האחורית והקדמית ( right ventrolateral and dorsolateral prefrontal cortices ) הידועים  בפעילותם בתגובה להקלה בטיפול פלצבו הודגמו באופן דומה בסריקת מוח של רופאים במהלך מתן הטיפול שהאמינו ביעילותו.

כמו כן,  נצפתה פעילות בקליפת מוח האמצעי -קדמי ( rostral anterior cingulate cortex ) הידוע בפעילות שיש לו בתגובה לתחושת פיצוי שביעות רצון ב-FMRI  של רופאים  שהעידו על עצמם כבעלי יכולת להבין ולהזדהות עם תחושות המטופל.

לדברי החוקרים, ממצאי המחקר מהווים צעד ראשון וחשוב בהבנת   "אמנות הרפואה" כ –   "מדע של הטיפול" ובחשיבות להמשיך את המחקר לבדיקת האופן בו אינטראקציה רופא מטפל עשויות להוביל לתוצאות קליניות מדידות בקרב המטופלים.

למעשה, ממצאים אלה מהווים עדות נוירו ביולוגית  ראשונית המציבה  את  יחסי  "רופא מטופל"  כמרכיב טיפול חשוב לצד טיפול תרופתי ואחר. עד כה המחקר ההתנהגותי לא כוון  להבנת הביולוגיה הבסיסית העומדת מאחורי קשר "רופא מטופל" . 

בואו נדבר על זה בפורום כאבים