יום יום – פורים
פורים זה חג בעיקר של הילדים ולדעתי בין גיל שלוש לגיל עשרה בערך הם מפיקים ממנו את ההנאה הכי גדולה. בניגוד אליהם להורים שלהם זו עבודה.
אתם שואלים בנימוס את הילדה למה היא רוצה להתחפש השנה, יוצאים לחנויות כדי לרכוש את הבקשה הפשוטה לכעורה רק כדי לגלות שלא נותנים לך הלוואה בבנק לסכום שהיא עולה ובעצם אם היה לכם את הסכום אז הייתם נוסעים לחגוג את פורים בפסטיבל המסכות בוונציה.
חוזרים הביתה בידיים ריקות ומתחילים כבר בדרך לחשוב על תחפושת מקורית שתצליחו בכוחות משותפים ותקציב הגיוני לייצר לבד.
גם אם נמצא הרעיון והייתה הצלחה בשכנוע הילדה (הצלחתם לגרום לה להאמין שהתחפושת שרצתה כבר נגמרה בכל החנויות) לא הסתיימה העבודה, עכשיו צריך לייצר. לוקחים יום חופש מהעבודה, מגייסים את השכנה ומתחילים לגזור, לתפור, להדביק ולקשט.
בסוף היום יש לכם תחפושת ואז מגיעה המדידה ואיתה השכנוע
״חמודה יש לך תחפושת הכי מיוחדת ומקורית לאף אחת לא תהיה כזו, רק את מלכת המכוניות״ – מה לעשות הבד שהוקרב לצורך תפירת השמלה היה קודם סדין עם ציורי מכונית שיצא משימוש.
הילדים אולי היו מוכנים שפורים יהיה כל חודש, ההורים כנראה היו מסתפקים בחג אחד לעשור.
פורים שמח
