קשה,מלחיץ,מפחיד.. ?

עבר לו שבוע ויום ואני לא מקיאה. שבוע ויום שאני כמו " רובוט "

לא פונה ימינה ולא שמאלה,רואה את המטרה מול העיינים – לא להקיא שבוע שלם . לנקות את הגוף. להרגיש מה זה.

האמת ? הרגיש לי נפלא,עדיין מרגיש לי נפלא.. אבל זה גורם לי לתהות –  כמה זמן אפשר להיות רובוט ולא לתת לגוף מה שהוא רוצה?

כרגע אני נמנעת ממתוקים וממאפים (לחם,פחמימות וכו' ) מהסיבה הפשוטה שזה גורם לי לגלוש ולאכול יותר מהמתוכנן ואז הפתרון הקל והמוכר-  להקיא.

אז אני אוכלת הרבה הרבה סלטים,פירות וגבינות רזות כדי שלא אקיא את זה..

ואחרי השבוע הזה אני קצת עייפה,קצת עייפה מלהלחם ברצון,מפחיד אותי להשמין,מפחיד אותי שאחרי שרזיתי השבוע הזה אני יעלה מפרוסת לחם..

.

אני עושה הרבה ספורט,כל יום ! שזה מתקזז לי עם הקלוריות המועטות ואז אני מרזה.. אבל זה לא יכול להימשך ככה לנצח ! אי אפשר לאכול כל יום 600 ולשרוף אותן.. זה קשה,זה מעייף ..

אני משתפת אתכם בלחצים ובחששות שלי יחד עם ההצלחה הענקית עבורי שעושה לי טוב.

מפחדת למעוד. מה יהיה אחרי המעידה?