סיוט

השעה ארבע וחצי בלילה. או לפנות בוקר. אני לא ישנה כבר כמה שעות אבל ישנתי במשך היום. תמיד יש לי עודף שינה או חוסר שינה. אף פעם לא מאוזן.

אני רוצה בבוקר להתחיל לאכול יותר נכון.

מתפללת לנכונות עצמית לעשות את זה.

בינתיים אני קמה לשתות מים, תוך כדי פיהוקים. אבל לא קמתי מייד כי נפלתי על משחק של המחשב. קשה להתנתק.

טוב שיחקתי 2 משחקים שתיתי מיים, נתתי אוכל ומים לכלבה. שמתי חצאית במקום המיועד לקיפול כביסה. זו חצאית שקניתי במכירות למידות גדולות בבית פרטי, לפני שבועיים, ועוד לא לבשתי פפעם אחת. אבל היא העיקר מסתובבתצ לה בבית זרוקה. אז הגיע הזמן לשים במקום המיועד לקיפול או הכנסה לארון. ככה מסדרת אני את הבית מעבירה ממקום למקום.

ירדתי עם שקית זבל נעלתי את הנעל הכי גדולה שלי כמעט , אבך היא בקושי עלתה על הרגל שעם בצקות קשות וזאת למרות שאני לוקחת כל יום פוסיד.

בבית דולקים עדיין 2 נרות זיכרון שהדלקתי בערב, אחד לזכר חברה שלי שנפטרה השבוע בשל מחלת ההשמנה והשני לזכר ההרוגים שנרצחו בבנק השבוע.

שמתי במקרר עוד בקבוק מים, ז"א פתחתי את המקרר מס' פעמים, לפחות לא נגעתי באוכל, תודה לאל.

היה לי סיוט, מה שאני זוכרת זה שחתכתי חיה. אני שיערתי שזו חולדה גדולה. חתכתי אותה לשתיים נוכאב לי הלב שחתכתי אותה. אבל היא לא מתה היא פשוט הייתה 2 חולדות שהתרוצצו. פעם הכישה אותי חולדה. תמיד גרתח באזורים דפוקים ותמיד חוסר הגיינה סדר וארגון וחוסר נקיון. תמיד דייטים הזויים. תמיד הכל היה הזוי אצלי. אז כנראה שיש לי עדיין טראומה מהחולדה ההיא. תמיד כשאני נכנסת לשירותים יש לי פחד שתקפוץ מהאסלה חולדה. אני לקחתי את הסיוט עם החולדה לענין של ההתלבטות אם לעשות ניתוח. אם נאני חותכת את החיה.. זה לא אומר שהמחלה של ההשמנה נגמרת. היא רק נחתכת לשתיים אבל ממשיכה להתרוצץ. והיא באמת חיה רעה המחלת ההשמנה הזו. לא נותנת אף פעם מנוח. עיקר העבודה הוא עם עצמי. כשאני עושה פעולה נגד מחלת ההשמנה, מחלת ההשמנה הולכת לחדר כושר.. היא תמיד צעד אחד לפני. ועלי להלחם בה. לא תמיד יש כטחות להלחם.

אין לי הרבה חשק לסדר את הבית גם אין כח ומוטיבציה. לא לוקחת ריטלין או קומצרטה, אולי היה עוזר, אבל קניתי ריכוזית, לא יודעת בדיוק מה זה.. אולי אנסה

– מסכמת, עדיין אין לי הסכם יחסי מזון… ביני לבין האכילה. בינתיים אנו בזוגיות בלי נפרדת