מעט על מהרישי איור-וודה, שיטת הבריאות העתיקה בעולם.

שישה שלבים למחלה:

בשל המחיר העצום (בכסף ובסבל) של החולי, הדגש של כל מערכת בריאות מתוקנת, חייב להיות על מניעה.

היום, ברפואה הקונבנציונלית, מדברים על מניעה, כשהיא מתחילה רק בשלב מאוד מאוחר.
בשלב החמישי ואפילו השישי מתוך 6 שלבים למחלה.
זה כבר מאוד מאוחר. מניעה נכונה צריכה לבוא לפני שהופיע הסימן הראשון של הבעיה הבריאותית,  בשלב הראשון מתוך ששת אלה.

שלוש הדושות, ואטה, פיטה, וקאפה, הן שלוש תכונות שמפעילות כל דבר בבריאה, ואחראיות גם לגוף ולרוח (Mind).
הן שולטות על תפקודי הגוף.
אם כי הן בבסיסו של הגוף הפיזי, הדושות עצמן אינן פיזיות – הן עקרונות של אינטליגנציה.

שלב ראשון: צבירה

מחלה מתחילה בחוסר-איזון של אחת (או יותר) מהדושות.
כאשר שלוש הדושות נמצאות באיזון, האדם נהנה מבריאות טובה.
אבל כשיש חוסר-איזון כתוצאה מתזונה לקויה, אורח חיים לא-מסודר, וחשיפה למתח ולגורמים סביבתיים שליליים, הדושות עלולות לצאת מאיזון.

בשלב הראשון, דושה מצטברת ב-"בית" הטבעי שלה.
לדוגמה, חוסר-איזון של ואטה-דושה יתבטא במעי הגס, במערכת העצבים, או בחללים ובערוצים הריקים של הגוף.
חוסר-איזון של פיטה-דושה יתבטא במערכת העיכול, בעיניים או בעור.
חוסר-איזון של קאפה תורגש בחזה ובנוזלי הגוף (כמו מערכת-הדם ונוזלי-המפרקים).

שלב שני: החמרה

בעוד שבשלב ראשון קיים בשינוי כמותי בדושות, בשלב השני זה מתאפיין בשינוי איכותי בדושות.
בשלב השני דושה מתחילה להתפשט מעבר ל-"בית" הרגיל שלה.
שינוי פנימי ואיכותי זה נקרא לפעמים "החמרה", הוא יכול להיות מתורגם כ-"חריגות" או "קלקול".

שלב שלישי: הפצה

בשלב זה הדושה נעה מה-"בית הטבעי" שלה ומתחילה לזרום בגוף.
עדיין אין סימפטומים ספציפיים.
עם זאת, בשלב שלישי יתכנו סימפטומים מעורפלים, בדרגה נמוכה שאינם ספציפיים, כגון כאבים חולפים וכאבים או תחושת חולי קלה.
החולה עשוי להתלונן על עייפות או דיכאון קל, או אומר "אני פשוט לא מרגיש טוב."

שלב רביעי: לוקליזציה

בשלב זה איזו דושה ממוקמת עכשיו במקום קבוע ברקמות מחוץ ל-"בית" העיקרי שלה ומתחילה לשבש את התפקוד של רקמה (בסנסקריט דׇהאטו dhatu) או איבר מסוים.

ישנם מספר גורמים שקובעים היכן תהיה ההפצה של הדושה. כמו חריגות בערוצים המיקרוצירקולריים (בסנסקריט שְרוׄטוׄת (srotas ברקמה זו.
לדוגמה, אם יש היצרות של כלי הדם או תעלות הלימפה באזור מסוים בגוף, דושה עשויה להתמקם שם ולהתחיל לשבש את התפקוד של הרקמות הסובבות.

הגורם השני הוא רעלים במערכת העיכול בשם הסנסקירטי אמה Ama.
עיכול בלתי מאוזן קשור כמעט תמיד למחלה כרונית.
אמה היא התוצר של מערכת העיכול הלא מאוזנת, והיא מתוארת כחומר דביק שעלול להדביק בקלות את הערוצים המיקרוצירקולריים של הגוף. אמה דביקה עלולה להיתקע במקום ואז יש הצרה של
ה-'שרוטות'. אמה, ביחד עם דושה לא מאוזנת, הופכת לקרקע פורה למחלה באזור זה.

לדוגמה, אם קאפה, שהיא דושה כבדה וקרה, הצטברה והופצה, זה עלול להתמקם, יחד עם אמה, בערוצים של הראש והצוואר.
בשלב הרביעי, זה יתחיל להיות מורגש כמו גירוי בגרון או תחושת כובד בראש.

השלב חמישי: ביטוי

בשלב זה המחלה באה לידי ביטוי במלוא מובן המילה, באופן ברור שניתן לזיהוי.
התפקוד של הרקמות מופר על ידי הקומפלקס של אמה ביחד עם דושה לא-מאוזנת.
בדוגמא של קאפה דושה ביחד עם אמה, זה יתבטא בראש ובצוואר, גירוי בגרון וכבדות בראש. זו כבר תסמונת במלוא מובן המילה של גודש כמו בהצטננות, כאבי גרון, סינוסיטיס, או אלרגיה.

שלב שישי: כרוני (המכונה גם 'שיבוש')

בשלב זה, המחלה כל כך מוטבעת ברקמות שמנגנוני התיקון הטבעיים של הגוף אינם מסוגלים לתקן אותה. שיבוש התפקוד הופך לאחר מכן למחלה לטווח ארוך או מחלה כרונית.
כך, למשל, יכולה להפרעת קאפה להפוך לסינוסיטיס או נזלת כרוניים ורב שנתיים.