לסגנון ההתמודדות משמעות ב- CRPS

 תסמונת הכאב האזורית המורכבתComplex regional pain syndrome  (CRPS)   ,  לרוב מופיעה   לאחר פציעה או טראומה ומאופיינת בעוצמת כאב חזקה, שכיחה יותר בנשים וההיארעות שלה עולה עם הגיל.

הפגיעה מופיעה  בגפיים (ידיים כ-60%, ורגלים כ-  40% ) ומאופיינת בשינויים תחושתיים, אוטונומיים ומוטוריים הבאים לידי ביטוי בנפיחות, חום/קור, רגישות העור ושינוי צבע בגפה המעורבת. שינויים אלה עלולים להופיע בנוכחות נזק עצבי משמעותיCRPS-2))  או ללא   פגיעה עצבית ברורה  (CRPS-1) .

כאב מהווה את אחד המרכיבים המשמעותיים בתסמונת  זו. כ- 95% מחולי CRPS סובלים מכאב בעוצמה חזקה המאופיין באלודינה והיפראלגזיה, מה שעלול  לגרום להגבלה בתנועה והפרעה בתפקוד הגפה.

רוב הסובלים מ 1-CRPS מחלימים, אך לעיתים המהלך  הופך לתחלואה כרונית ומשליך על התפקוד בעבודה, תחביבים , חברה , לימודים, פעילויות ומשימות החיים בכלל.

הנעת הגפה הפגועה חיונית וחשובה בתהליך ההחלמה והשיקום. לעיתים קיים חשש והימנעות מוגזמת מכל תנועה או פעילות פיזית מהחשש לכאב, תופעה המכונה "קינזיופוביה" . מצב זה, עלול להוביל לירידה בתפקוד, חוסר הפעלה של הגפה הפגועה, עד לנזק משמעותי ונכות.

עבודה שפורסמה בכתב העת The clinical Journal of Pain, יולי 2013, בדקה את ההשלכה שיש לסגנון התמודדות ול "קינזיופוביה" על תפקוד הפיזי והחברתי במטופלי CRPS.

הנבדקים 238   מטופלים  בגילאי 18 שנים ומעלה,  שאובחנו כ-  CRPS-1 עם בגפיים התחתונות.

הנבדקים התבקשו לענות על מספר שאלונים לפיהם נמדדו: חומרת ה-CRPS, עוצמת הכאב, מידת החשש בהפעלה של הגפה הפגועה ורמת הפעילות הפיזית והחברתית.

חומרת CRPS נמדדה באמצעות שאלון כאב של McGiLL וסולם חומרת CRPS .

סגנון התמודדות בדק את  מידת היכולת להסתגל לכאב והשלכותיו. האם ההתמודדות מאופיינת בפעילות אקטיבית להפחתה, שליטה ותפקוד למרות הכאב, או בהתמודדות פסיבית המאופיינת בהתנהגות נמנעת, מחשבות ואמירות שליליות בהקשר לכאב.

רמת הפעילות נמדדה באמצעות סולם Rising & Walking  שבדק את תפקוד הגפיים התחתונות באמצעות היגדים כמו: " אני הולך בחדר אחד אך לא בחדרים אחרים" "אני יוצא החוצה אך למרחקים קצרים "  " לוקח לי יותר זמן לקום מכסא נמוך או ספה" והיגדים נוספים.

רמת הפעילות חברתית  נמדדה באמצעות 36 מצבים, לפיהם הנבדקים התבקשו לענות האם ובאיזו מידה הכאב, מצב נפשי , חרדה וכו'  הפריעו להם להשתתף  בפעילות עם חברים, משפחה, שכנים ואחרים.

הממצאים הראו כי סגנון התנהגות המאופיין בפסיביות והימנעות, תרם באופן משמעותי לקשיים בתנועה, קשיי הליכה והפחתה בפעילות החברתית. לעומת זאת, קינזיופוביה לא נמצאה משמעותית בתרומתה למצבים המתוארים.

הממצאים מחזקים ממצאי עבודות קודמות  במטופלים הסובלים מכאב ממקור  שריר שלד כמו כאב גב תחתון וכאבי צוואר.

ההמלצות לאתר מטופלים המאופיינים בהתנהגות פסיבית ונמנעת, ולסייע להם לפתח גישה חיובית ואקטיבית במטרה לשפר את התפקוד  ואת הליך ההחלמה, השיקום והפעילות החברתית  למרות הכאב.

הפניה למאמר The clinical Journal of Pain, יולי 2013

בואו נדבר על זה בפורום כאבים