חיפוש גורלי
"יאללה, חוזרים הביתה" נשמע קולו המיואש של בן זוגי מאחורי ההגה. המסע שלנו לחיפוש המיסו המיוחל בחנויות הבירה האפריקאית לא מניב בינתיים תוצאות. "רק עוד חנות אחת" אני מבקשת בטון מעט מתחנחן (מה לא עושים בשביל הבריאות?). מנהלת חנות הטבע היחידה בעיר לא סיפקה את הסחורה תרתי משמע: "המשלוח הבא שלי שבתוכו המיסו אמור להגיע מיפן לעיר הנמל עוד כחודש, כך שבעוד כחודש וחצי כבר יהיה לי אותו על המדף", היא מתנצלת. ככה זה כאן, את זה כבר למדתי. זה נקרא "זמן אפריקאי", ופרושו שיש תקווה שהדבר אליו מתכוונים (קבלת מוצר כלשהו, הגעתו של איש שירות וכדומה) יקרה, בשאיפה בגלגול הזה. המנהלת שלחה אותי לחנות הפינתית ברחוב כך וכך. מעולם לא ראיתי רחוב עם כל כך הרבה פינות… אבל זה כנראה יום המזל שלי. ברגע האחרון לפני שאני מוותרת על הכל (או שבעלי מוותר עליי) אני מוצאת סוף סוף את הזהב השחור. בחנות המכילה מוצרים רבים מדרום מזרח אסיה אני מוצאת מוצרים נוספים עליהם דיברה ג'יין המקרוביוטית: אצות היזיקי, אצות ווקאמה, חומץ אורז, טמפה ועוד ועוד מאכלים, שאת שמותיהם האקזוטיים אוזני המזרח תיכונית טרם שמעה.
כשאני חוזרת הביתה מסתבר שהקנייה הייתה החלק הקל בכל הסיפור.
לבשל מרק מיסו זה לא קשה, אני מגלה. אבל לאכול את זה כל בוקר?! זה כבר סיפור אחר לגמרי.
