יום יום – הזמנה
לקבל הזמנה לאירוע משפחתי זו תמיד התקלה.
אם מדובר בבן משפחה רחוק אז לרוב אני מופתעת ש״הילד הקטן״ שרק אתמול היינו בברית שלו פתאום עולה לתורה, הרי לא נפגשנו כבר שנים ואצלי הוא נשאר בן שמונה ימים.
אם מדובר בבן משפחה קרוב יותר אז עניין ההפתעה כבר לא ממש קיים אך ההתקלה באה מהפן הכלכלי, הרי לא ייתכן שלבן אחותי לא אביא מתנה מכובדת מאוד ליום ההולדת החשוב ביותר ״גיל שנה״.
אם נחזור לבר המצווה אז כללי הנימוס מחייבים נוכחות וללא קשר לנימוס נחמד מידי כמה שנים לפגוש בני משפחה רחוקים, שלא בטוח שהייתי מזהה בפגישה מקרית ברחוב, בטח לא את הילדים, במיוחד עם מדובר בשמחה ולא, חס וחלילה, באבל.
אז קמנו מוקדם בשבת, כי לתורה עולים בשבת בבוקר, קצת אחרי שהולכים לישון בשישי בלילה, נסענו לבית הכנסת. (כחילונית אני תוהה כיצד בדיוק אני יכולה לכבד את הדתיים וגם לנסוע ברכב לבית כנסת בשבת אך זו סוגיה לפוסט אחר.)
כיוון שכל המוזמנים חיברו את ארוחת הבוקר שלהם לארוחת הערב של שישי, עקב סמיכות הזמנים, מיד בתום הטכס נסעו כולם לארוחת צהריים בשעה שבה לרוב אני רק שותה קפה ואם יש בסביבה אז גם אוכלת איתו עוגייה.
זו נראית לי פתיחה נחמדה של שבוע חדש בו ארגיש בג׳ט-לג בימים הראשונים עכב שיבוש שעות השינה והארוחות אך לפחות אוכל לזהות את כל בילדים של הקרובים הרחוקים שפגשתי אם אתקל בהם במקרה בתקופה הקרובה והם לא יגדלו יותר מידי.
