אבא שלי
היה האבא הכי אבא.
בימים בהם חוסך שבטו היה שונא בנו
ורוב האבות הראו לבניהם "אהבה" מהי,
אם לשפוט על פי כמות " חוסך שיבטו",
ניתן היה להסיק שהוא לא ממש אוהב אותי.
אבא היה פשוט עילוי אנושי.
הוא לא היה אדם משכמו ומעלה,
יותר בכיוון מלאך.
בניגוד אלי בה ההצנעה היא בין השאר תוצר של דימוי עצמי נמוך,
הרי שאצלו "והצנע לכת" היה פשוט מובנה.
אני מתחיל לדמוע.
אמשיך מאוחר יותר.
היום האזכרה.
אני על הרכבת מתל אביב לעכו.
16:30 – אני כבר בבית במודיעין.
רוצה לשים ת ראש לכמה שעות
לפני משמרת לילה.
קשה לי להירדם,
להתרכז,
אמא שלי רצתה לאכול אותי כשקראתי את הקדיש
מהמסך של הפון…..
מה זה חשוב.
העיקר הכוונה….
כן – בדרך חיפשתי בגוגל תמונות של המשכן ו או בית המקדש…
לחיצה על אחד הלינקים הובילה לכתובת:
"האתר בבנייה"…..
ואני מנסה לדמיין בעצמי איך נראה
אתר הבנייה של בית המקדש…
אוהב אתכם מאוד,
אתם תומכים בי המון,
ואני מצידי מידי פעם כשמישהו מכם
הולך לחוף וחושב להפוך לדג…
והופך אותי מודאג…
לא אהסס,
אליו אסמס.
וגם אתקשר
ואגיע מהר
לנסות לעזור
מהקושי לפטור
להושיט כתף ויד
הן את לא לבד
טוב…
חייב לקום..
