מקרוביוטיקה – לא בבית ספרי
תקופת המקרוביוטיקה שלי לא שרדה זמן רב. מרק מיסו על הבוקר היה התנסות מעניינת אבל כשהמחשבה על כך בערב שלפני הכניסה אותי לעצבות, הבנתי שאולי זה לא הכיוון. אחרי הכל כבר היה מי שאמר לי שהעיקר זה השמחה שבלב. הידקתי בגומייה את שקית המיסו, ניילנתי הייטב את האצות לסוגיהן ונפרדתי מכל המוצרים הללו לתקופה בלתי ידועה. הבטחתי להם שנשוב ונתראה, אם כי לא בתדירות של השבועיים האחרונים. אולי אם נעתיק את מקום מושבנו מאפריקה לדרום מזרח אסיה, יהיה יותר על מה לדבר. רק את הטופו אימצתי לי לתזונה היומיומית. הוא מצא חן בעיניי הבחור.
בשטח התזונה החלטתי להירגע בינתיים, באין רעיונות אחרים בסביבה.
אז מה עכשיו? אני לא רוצה 'סתם' לחיות את החיים, שכרגע כוללים אצלי לפחד מההתקף הבא. אני רוצה להרגיש שאני עושה משהו למען בריאותי. משהו אקטיבי. חברה ממליצה לי על הומאופתיה. נשמע מעניין מה שהיא מתארת. איזה יופי, הנה משהו שעוד לא ניסיתי.
