לא חוקרים את הזקנה

בסוף…כולנו נגיע לשם …אז מדוע לא חוקרים ?

העלייה בתוחלת החיים ובמחלות הזיקנה צריכה לעודד תרבות מחקר במרכזי הרפואה הגריאטריים, אך בישראל היא כמעט לא קיימת

מדינות מערביות רבות השכילו להבין מזמן את מה שנדמה כי ישראל החלה להבין רק בשנים האחרונות; מחקר בתחום הגריאטריה מסייע למדינה ולמערכת הבריאות להיערך לעלייה בתוחלת החיים ולהתמודד טוב יותר עם מחלות הזיקנה הנפוצות, כגון מחלות לב, מחלות כלי דם, דמנציה, אוסטיאופורוזיס, מחלות פרקים ומחלות ממאירות. נתונים מעידים כי במדינות כגון ארה"ב ובמערב אירופה הקצו תקציבי ענק לחקר מחלות הזיקנה, ובעיקר דמנציה ומחלות כלי דם, אך בישראל המשאבים המופנים לכך נותרו דלים ומצומצמים.

כיום, על פי דו"ח ארגון הבריאות העולמי שפורסם בשנת 2012, ישראל מדורגת בעשירייה הפותחת בדירוג העולמי של העלייה בתוחלת החיים. לפי נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ל-2012, תוחלת החיים בישראל עומדת כיום על 80 לגברים ו-83.6 לנשים. בעשור האחרון לבדו עלתה תוחלת החיים של גברים בישראל ב-2.4 שנים ושל נשים ב-2.1. נתונים אלו מחייבים מחקרים בנושא הזיקנה בין כותלי המרכזים הגריאטריים ובתי החולים הכלליים כאחד, שיתמקדו במאפיינים החברתיים והכלכליים של הזיקנה בישראל לצד המאפיינים הרפואיים והביולוגיים, כגון גורמי התהוות מחלת האלצהיימר ומנגנוני ההזדקנות.

בעולם הרפואה המערבי, וגם בישראל, מתן קביעות לרופא בכיר מבוססת במידה רבה על סמך מידת ההשקעה שלו במחקר בסיסי או קליני. המחקר הבסיסי מסייע להבין מנגנוני מחלות ותהליכים עד לרמת המולקולה, הגן או התא, ומאפשר בסופו של דבר לפענח את מסתרי המחלה ודרכי הטיפול בה. לאחר מכן המחקר הקליני בודק בקרב חולים את התרופות שהתגלו כמוצלחות במחקר הבסיסי.

מאריכים חיים ולא מפסיקים להיות חולים 17.11.2013 | 08:35תוחלת החיים בישראל עלתה ב-2.3 שנים בתוך עשור 16.09.2013 | 12:53למנוע סוף עגום לחייהם של הקשישים 19.11.2013 | 09:05

ראשי מרכזי הרפואה מודעים לחשיבות פעילותו ומיומנותו הקלינית של הרופא לצד מחויבות לביצוע מחקרים. שילוב זה נדרש כדי להעניק חיזוק מדעי למרכזי הרפואה. ואכן, מרכזים רפואיים בעולם נמדדים כיום לא רק באיכות הטיפול ובמלונאות, אלא גם בפריצות דרך מדעיות והחדרת שיטות טיפול חדישות המובילות לקידום הרפואה ושדרוגה.

די להזכיר את חקר תאי הגזע שיישומם בעתיד עשוי להביא לרפואה חדשה, כשהמציאות תעלה על כל דמיון. תאים אלו אינם ממוינים, כלומר לא עברו הבשלה לתא אופייני של האיבר שבו הם ממוקמים, הם מתחדשים באופן רציף ונוצרים בהם בין השאר תאי מערכת הדם. לכן לא מן הנמנע שבעתיד הרחוק ניתן יהיה לנצלם לשם יצירת איבר אנושי חלופי לזה שנפגע או לשיפור תפקודו. לאור זאת סבורים חוקרי הזיקנה ששימוש עתידני בתאי הגזע יהיה כלי טיפולי משמעותי באוכלוסייה הבוגרת ועשוי יהיה לשנות את פני הרפואה בכלל והזיקנה בפרט, ויש להמשיך ולפתח את המחקר בהם.

רשימת המחלות שנמצא להן מזור הודות לפעילות המחקרית במרכזי רפואה בעולם היא ארוכת שנים. במרכזי הרפואה הגריאטריים בישראל לעומת זאת כמעט לא נערכים מחקרים בסיסיים וקליניים בעיקר בשל מצוקת תקציב, וקיים כוח אדם רפואי שלא מעורב במחקרים כאלו ומאבד מהפוטנציאל שלו לסייע בקידום הרפואה. החדרת תרבות מחקר למרכזים אלו עשויה לשפר את תדמיתם הירודה – תולדת יחס שלילי שקיים בציבור כלפי הזיקנה, תופעה הקרויה "גילנות" (AGEISM) – ולהיות אבן שואבת לסטודנטים ולבוגרי בתי הספר לרפואה המדירים רגלם מהתמחות במקצוע זה.

עולם הרפואה המודרני, ובכללו רפואת הגריאטריה שנדרשת להתמודדות בלתי פוסקת עם מחלות הזיקנה המתרבות, מחייב להרחיב את תרבות המחקר. כמו בכל תחום, גם המחקר הגריאטרי מצריך מעורבות של רופא הבקי ברזי מנגנוני המחלות והתחלואות הקליניות, שיכול לגשר בין הנעשה במעבדות ובין החולה.
ולכן צו השעה הוא להרחיב את מעגל המחקר גם אל בין כותלי המרכזים הגריאטריים, ולהעניק לרופאי מרכזים אלה הזדמנות לעסוק גם במחקר בסיסי וקליני. כך יוכלו לקדם את המוסד שבו הם עובדים, את רפואת הגריאטריה ואת פיתוח התרופות המיועדות לאוכלוסייה המבוגרת שהולכת ומתרחבת.

פרופ' עמוס גילהר הוא מנהל בית החולים השיקומי-גריאטרי פלימן

http://www.haaretz.co.il/news/health/research/.premium-1.2246757