הכל מפורק

אומרים שבית זה איפה שאתה מרגיש שאוהבים אותך ולא בהכרח איפה שיש לך 4 קירות יציבות ומשכנתא ל-9000 שנה, ואומרים שחברים נמדדים באם ואיך שהם יהיו בסביבתך כשכל הדברים יקרסו ותהיה לבד, ואומרים ואומרים ואומרים ואיפהשהוא בתוך כל הדיבורים תמיד הייתי לבד ותמיד אהיה. המשפחה שלי הרוסה ומפוררת והחברים שלי קיימים בדיוק כמו דמויות מסרטי דיסני, הם נמצאים רק במסך אבל מעבר לזה אין להם ממש רצון או כוונות להיות חברים שלך בחוץ למרות שהם מטיפים לך שאתה זה שלא שומר על הקשר. ומה הוא בדיוק קשר אם הוא מסתכם בזה שהאנשים שיש לי הם או המשפחה הכי הרוסה שאי פעם הכרתי והיא שלי או אוסף של עובדים סוציאליים ורופאים שעבורם אני פרויקט אחד ענק או שזה אנשים זרים לחלוטין מאחורי מסך מחשב וטלפון, שאפילו וידיאו צ'אט הם לא רוצים לעשות מתוך חרדה שאנערף, מה אם אני ציקלופ בעל עין אחת או פדופיל שברח מתא מאסר נעול.

ואני לא מרגיש שאוהבים אותי. ניסיתי לברוח מזה ואולי אני כן צריך שיאהבו אותי, ולא רק שיגידו לי ש"אוהבים אותי", כי תמיד קל לשקר ואת זה גם אני עושה הרבה, אבל אין מי שבאמת אוהב אותי ומי שבאמת אני חשוב לו (או לה). אין מי שחושב עליי ואין מי ששואל מה שלומי שלא מתוך נימוס, ואין ואין ואין. וניסיתי לתקן את כל זה וניסיתי לקחת חלק ולהיות במקומות שונים ועשיתי לא מעט, אבל מסתבר שהאכפתיות של אנשים מסתכמת בזה שאכפת להם ממך רק כדי לא לפגוע ולא מתוך עניין אמיתי. אני לא רוצה שידאגו לי כאילו שאין לי הורים, אפילו שיש ואין לי הורים, אבל זה לא העניין – אני פשוט רוצה שירצו אותי יותר. שידרבנו אותי להיות חלק, שיגרמו לי להרגיש חלק, שיקשיבו לי ולא רק יגידו לי דברים, ואם כבר מקשיבים לי לפחות שזה יהיה אכפת ולא יהיה ניסיונות שכנוע. שיהיו שם כשקשה ולא רק כשכיף וקל והכל טוב ושיהיו

והתקופה האחרונה קשה, אבל הרבה תקופות היו קשות. אבא שלי אדם חולה אבל לא מטופל, ולא מבין שאם הוא יפסיק להתבייש לקבל עזרה אולי גם יעזרו לנו להתמודד איתו במקביל לעזרה שהוא יקבל, אבל הוא בשלו ומסרב בכל תוקף והוא מתעקש שלא, הוא חושב שהמטרה שלי היא להרוס לו את החיים ובזמן האחרון הוא אפילו נהיה קצת ביבי, מתחיל לפתח מחשבות שווא עליי. הוא שונא אותי מאוד וגורם לאחרים בסביבה לשנוא אותי לא פחות ולחשוב שאני מנסה לגרום בעיקר נזק מאשר תועלת. הוא מעולם לא סמך עליי ומרבית הזמן יותר שלט עליי, בהתחלה כעסתי וגם קצת שנאתי אבל עכשיו אני בעיקר עצוב ומרחם ומרגיש שנבגדתי

ואני לא יודע מה לעשות ולאן ללכת או מה בכלל אני רוצה שיהיה לי ואני מרגיש שאני לא יודע כלום. ואולי כל מה שאני רוצה זה להתחיל מההתחלה ולמצוא אנשים גם אם הם לא משפחה שיתנו לי להרגיש טוב איתם