מחפשת משמעות
יש אנשים שיש להם חלום, שאיפה. יש להם יעוד והם יודעים מהו. כל החיים שלהם הם חושבים על זה וחיים את זה ועושים הכל כדי להשיג את זה. יש להם מוטיבציה מטורפת והם יודעים שלא משנה מה יקרה הם יגשימו את זה. הם יודעים מה הם רוצים מהחיים והם חדורי מטרה כמו טיל מונחה.
ויש אנשים כמוני. אנשים שבגיל 35 עדיין לא יודעים מה בדיוק הם רוצים מהחיים או מעצמם. אנשים שכלום לא מעניין אותם מספיק כדי ללמוד אותו עכשיו 4 שנים באוניברסיטה, למעשה, רק הרעיון של לימודים באוניברסיטה נשמע מפחיד ובלתי אפשרי. (ניסיתי. זה פשוט לא עובד)
אני שונאת אנשים ואני עובדת בשרות לקוחות… (מתכון לאסון). העבודה שלי משעממת, מרדימה ולפעמים מעצבנת נורא. אין שם עניין ולא אתגר. זה כמו לחיות בשידור חוזר. אני רווקה ולא רע לי עם זה. אני אוהבת להיות לבד ואני לא רוצה ילדים אז אין לחץ בכלל. הבעיה הכי גדולה שלי, אני מניחה זה השיעמום. המונוטוניות של החיים. הלופ הבלתי פוסק של ללכת לעבודה חסרת משמעות ולחזור הביתה ושוב ושוב ושוב ושוב. אני נשארת בעבודה מתוך אחריות כי אין לי הורים עשירים לחיות על חשבונם. יש לי הורים נהדרים אבל הם עניים ואין סיכוי שיוכלו לעזור אם אצטרך. אבל לפעמים בא לי לזרוק את הכל ולפרוק עול. ללכת לחפש את עצמי ולא לחשוב על אף אחד אחר ועל שום דבר.
אני מקנאה באנשים האלה שיודעים מה הם רוצים והמסלול ברור להם. אין לי מושג מה עושה אותי מאושרת. אין לי מושג מה אני רוצה ואין לי מושג לאן אני הולכת ולפעמים זה מפחיד אותי. לפעמים המחשבות על העתיד מלחיצות אותי ויש לי תחושת כובד עצומה עד כדי כך שקשה לי לנשום ואני צריכה להזכיר לעצמי שהכל בסדר. קשה לחיות את החיים כשאין לכלום משמעות והשאלה בשביל מה? נשארת לא פתורה, כשהתחושות נעות בין ריקנות לעול מכביד.
-
1 תגובה
