על מדיה חברתית כקבוצת תמיכה.

אני לא מזן האושיות. אמנם ב-4 שנותיי אספתי קרוב ל 4,000 עוקבים בטוויטר, שחלקם הגדול הפך לחברים/ות אמיתיים, אבל זו לא הנקודה. 

טוויטר, שלא כמו פייס, הוא פלטפורמה שונה. את צריכה לתמצת את הנושא בצורה מעניינת/מצחיקה/מושכת ב-280 תווים. האנשים שם חדים מאוד, ואם את מזייפת – ישר יעלו עלייך. האינטראקציה בין הצייצנים מיוחדת במינה: טוויטאפ הוא שמו של מפגש חברתי, פנים אל מול פנים, רק בין צייצנים. בין אם 2 או 60 – אם תצייצו שהייתם בטוויטאפ ישר ישאלו: "איך היה?". יש לנו שפה משלנו, אינפולים, בלוקים וריטווטים  למשל, קודי התנהגות משלנו, ואת החברים/ות הטובים/ות ביותר שלי הכרתי בטוויטר. למעשה, טוויטר יכולה בקלות להיחשב כקבוצת תמיכה של 24/7 אם אתם פוגשים את האנשים הנכונים. 

לכן קפץ לי הגן היווני  כשחזרתי אמש, מיום סידורים  שכלל שינוי אמצעי תשלום לחברת הלוויין, וגיליתי שכל הערוצים חסומים בפניי. אז בהתחלה הייתי נחמדה וניסיתי לפתור את הבעיה דרך הודעות ליוזר של יס, היות וכבר לא היה עם מי לדבר במחלקת הפיננסיים של החברה. 

כשזה לא הלך, עברתי לתחמושת הכבדה. ציוץ שיימינג אחד… והופ! נפתחו בפניי כל הערוצים! זוכרים שאסור לי להתעצבן, נכון? 

מפה לשם, הגעתי לסיום היום עייפההההה אך מה זה מרוצה!