כשיום ראשון הופך ליום רשעון.

למה החלטתי שהיום אני אסיים כמה שיותר סידורים? רק לנגעים במוח שלי פתרונים. זה לא שאין לי זמן פנוי ביתר ימי השבוע. אבל לא. אני חייבת שהראש שלי יהיה נקי כבר בתחילת השבוע.

אז פקקים בהדר, כי מיליון אוטובוסים עם תיירים/תלמידי בתי ספר יסודיים, שהחליטו להגיע כולם בבת אחת – V. בלונדה עם עבר שחור שהחליטה לחצות את הכביש כשפרצופה תקוע בתוך הנייד, ורק בגלל שיש לי רפלקסים של נהג משאית, היא לא שוכבת בצורת תורמת כבד/כליה/קרנית שלה למישהו שזקוק להם יותר ממנה – V. 

אם התלבטתי אם כדאי לשטוף את הרכב, באה בת יונה ופתרה לי את ההתלבטות בצורת לשלשת ישר על החלון הקדמי.

עד שהגעתי סוף סוף לסופר, לעשות כמה השלמות, בין היתר במעדנייה, היו חייבים לשים היום מתלמדת, שפרסה את הגבינה הצהובה בזהירות אטית להפליא. בין פרוסות הגבינה, היא שמה את דפי הנייר הדקים, עטפה את כל היצירה משל זו הייתה מתנת יום הולדת… ולאחר זמן שנראה לי הכי קרוב לנצח, הגישה לי את כל העסק "בבקשה"…

רק עכשיו  (16:30) הגעתי הביתה ולא רצחתי אף אחד בדרך. איפה המדליה שליייייי?