החיים שלי הם סרט.

טייק 1

‏ביקור אצל אימוש שלי בי לייק:

אימוש: "מה הבת שלך עשתה בנהריה ביום שישי? למה היא נסעה לדיקור? ידעתי! היא חולה ואתם מסתירים ממני!"

אני (לא יודעת על זה דבר! מתקשרת בהול לבת שלי):"מהההה עשית בנהריה?"

הבת שלי:"הלכתי לדיקור סיני אצל חברה כי כאב לי גב תחתון."

אני:"סבתוש אמרה ש… "‏

הבת שלי: "שאני חיוורת ואני נראית חולה? היא כבר חפרה לי על זה ביום שישי, כמה שאני לא אנסה לשכנע אותה שבחורף זה צבע העור הטבעי שלי, דבר לא יעזור! באיזשהו שלב כבר התחלתי להאמין לה!"

אח"כ מתפלאים למה אני עומדת רבע שעה לפני דלת הבית שלה, מנסה לפתוח את הדלת עד שקלטתי שאני בקומה הלא נכונה!

טייק 2 

בוקר. אני רוצה לצאת עם לאקי לטיול. לשם כך נועדו אזניות + נייד. מסתובבת בכל הבית, תרה אחר הנייד שלי. יוק. מתקשרת אליו – נאדה. טוב, זה השלב בו הסטרואידים נכנסים לתמונה, ואני מרגישה את הרעב מטפס ועולה. אם אני לא מכינה לעצמי איזה סנדוויץ' שלוש קומות, ומרוקנת אל קיבתי 3 קערות גדולות, גדושות דגנים וחלב, חניבעל לקטר ייראה לידי כמו מוישה עופניק מרחוב סומסום….

פותחת את המקרר – הנייד שלי: שיחה 1 שלא נענתה.