בואו, הולכים לבקר מישהו.

לגמרי במקרה, הכינותי מראש רשימת שאלות, שמתחרה באורכה במגילת העצמאות של מדינתנו. כל מה שעולה לי בראש, ישר רושמת בנייד.

מפה לשם, התלונה העיקרית שלי, על החמרה בתפקודים הקוגניטיביים. אני שוכחת דברים, מתבלבלת… עם כל היתר אני יכולה להסתדר. שומדבר שתירגולי פיזיותרפיה מתמידים לא יכולים לתקן.

הנוירולוג שלי, שומע בסבלנות. חיוך קטן מנסה להתחבא לו מתחת למקום בו אמור להיות שפם. יש לי תחושה שהוא שומר את הביקורים שלי לסוף היום בכוונה. כשסיימתי להתלונן הוא הציע לערוך לי מבחן תפקוד קוגניטיבי, רק בכדי להתרשם עד כמה אני אובייקטית. מבחן ה SDMT נערך על גבי גיליון נייר. בשורה העליונה רשומים סימנים שונים ומתחת להם שורת מספרים. כל סימן מציין סיפרה מ1 עד 9. עליי לרשום מתחת לכל סימן את הסיפרה המתאימה. כמה שיותר – יותר טוב.

א י ת ח ל נ ו…. העט שבידי שועט קדימה. אני ממוקדת כמו לביאה שהבחינה בטרף. "זהו. תם הזמן." הוא מכריז. אני מאוכזבת שלא מילאתי את כל הדף. קודם הוא בודק אם יש לי שגיאות. אין לי שום שגיאה. "קיבלת ציון של 50." הוא מודיע לי "עכשיו, בואי נבדוק איפה את נמצאת ביחס לבני גילך." אני במתח. "הממוצע של בני שאינם חולים בטרשת נפוצה הוא…. 46 נקודה.." איבדתי אותו בנקודה!!! לולללללללללז 

הוחלט על הורדה הדרגתית של תרופות הרגעה. הם, כנראה, הגורם לבלבול.

יוצאת מהמרפאה בצעדי מחול!!!