יום של פינוק אישי.
אז מה הלו"ז?
אני אוהבת את הימים של "אחריי המבול", את נפילת המתח, ואחרי יום מתוח אני אוהבת לפרגן לעצמי נסיעה ספונטנית. נכנסת בבוקר לרכב ונוסעת למקום שמרגיע אותי.
היום זה היה טיול אל העיר התחתית ושוק תלפיות. בתי האבן של העיר התחתית מרתקים אותי. אני אוהבת לדמיין את האנשים הגרים בהם. משפחות קשות יום, חמות, אני כמעט יכולה לשמוע את הדיבורים בקולות רמים. ביום שבת צילמתי את התמונה. דו קיום חיפאי. בית כנסת בקומה העליונה, בקומת הקרקע פתוחה המכולת. קשה לי לדמיין שדבר כזה יעבור בשקט בירושלים. בחיפה זה אפשרי. את הדברים האלה לא תראו בחדשות כי זו אינה ידיעה חדשותית. זה מצב קיים.
בשוק תלפיות אני עורכת את הקניות של הפירות והירקות וכמובן שאני לא פוסחת על האטליז של אלי. בוחרת כמה סטייקים, שניצלים כמו שרק באסם הצעיר יודע לפרוס במיומנות, אורז לי את כל הסחורה ביד אמן ומחייך אליי: "הנה, הפרדתי לך כמו שאת אוהבת."
בצהרי היום אני נפרדת, בצער רב, ממנו וממאיר, מוכר הירקות והפירות הקבוע שלי. מישהי צריכה להכין את ארוחת הצהריים לגוזלים שעדיין ישנים. איך אני יודעת שהם עדיין ישנים? פשוט מאוד: אין טלפונים של "איפההההה אתתתתת?".
אפילו את הסטודנט שלי פינקתי בקנייה של כל הטוב הזה. להלן התגובה שלו בסטורי… ; )
בוקר קסום של עצמי עם עצמי.
