החמישים הוא השלושים החדש.

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי סקרנית. למדתי לקרוא בגיל צעיר מאוד, והזכרון החזק ביותר של תקופת ילדותי היה שלטי רחוב. הייתי גומעת בשקיקה את כל הרשום על השלטים. כשהגיע זמן בי"ס יסודי, הסקרנות שלי רק גברה. הייתי מאותם ילדים שתמיד התעקשו לדעת את הסיבה שעומדת מאחורי דברים שלמדו. לא קיבלתי את דברי המורים כתורה מסיני.

אבי ז"ל בנה לי ספרייה מרשימה בחדרי. הייתי נוסעת שלוש פעמים בשבוע לספריית אגד, בבית הקרנות. ילדה בת 6, לבד באוטובוס. בספרייה, קודם הייתי מסיימת לקרוא ספר, ורק אז משאילה שלושה ספרים ונוטלת אותם עימי הביתה. הספרייה הייתה פתוחה רק בימים האי זוגיים של השבוע. את הספרים הייתי מסיימת תוך יום. כשלא היה לי מה לקרוא, פניתי לאנציקלופדיות שנרכשו במיוחד עבורי. 

עד היום בוער בי הצמא לדעת כמה שיותר. מה שאתם רואים בתמונה, זו הספרייה שממוקמת בסלון שלי. אומרים שכששמעון פרס, ז"ל, נשאל לסוד מראהו הצעיר, הוא ענה: "אני לא מפסיק ללמוד." זה נכון. גם אני נראית צעירה לגילי, לא שזה מעסיק אותי, אבל לימוד אינטנסיבי שומר על תאי המוח. בטוויטר היו מספר צייצנים שנהגו לצייץ במרוקאית. משנמאס לי לבקש תרגום, הלכתי ולמדתי לבד את השפה. אמנם אני לא דוברת אותה שוטף, אבל בהחלט מספיק בכדי להבין… אחד הצייצנים אפילו אמר לי שאני דוברת את השפה טוב ממנו! ואצלו זו שפת אם!

אני לומדת המון. למשל, בסיום סרט, כשעולות הכיתוביות עם שמות השחקנים, אני מקפיאה את התמונה, מחפשת באינטרנט ולומדת על כל שחקן ושחקנית שהשתתפו בסרט. כך גם לגבי משפטים מיוחדים שנאמרים בפרק בכל סדרה שהיא.

ללמוד, ללמוד, ללמוד. מי חשב שהאופי הניג'ס שלי יעזור לי גם כאן?