תפסיק להיות מעצבן,

לפעמים נראה לי שהילדים שלי מנסים לבדוק עד כמה גבולותיה של הטרשת הנפוצה אצלי גמישים. אחרת אין לי הסבר למצבים בהם הם בוחנים את סבלנותי.

מספר 4 שלי, למשל, קרע את הצמיג של הרכב. ניחא, עלית על אגזוז באמצע הכביש, בשעת לילה. קורה. אבל "זו לא אשמתי, היה לילה ועד שהבחנתי בזה כבר היה מאוחר מדי"? לא פשוט יותר לקחת את האחריות על עצמך וסיימנו עם הסאגה?

אבל לאאאא! הסאגה צריכה להימשך. נסעתי לפנצ'רייה תוך כדי מלמול לעצמי: "זה לא דבר שכדאי להתעצבן בגללו. זה לא דבר שכדאי להתעצבן בגללו. זה לא דבר שכדאי להתעצבן בגללו… " עד שהגעתי לשם. הוחלף צמיג. נזק של ₪730. בקטנה. ביקשתי לעשות גם איזון גלגלים. מסתבר שהמתלה האחורי התעקם. הצעת מחיר הםעבור תיקון מתלה + איזון גלגלים ₪800 ומשהו…

היות והרכב הוא דגם 2018, החלטתי "להקדים" את טיפול ה15,000 ק"מ. נראה כמה יעלה לי התענוג במוסך המורשה.

וזו רק דוגמה. שמישהו יאהב אותי כמו שמספר 4 שלי ואחותו אוהבים להתקוטט מילולית על כלום!

אז לכי תהיי רגועה כשהחיים מעניקים לך כאלה סרטים.  

ובכל זאת. אני מתעקשת להישאר רגועה. מה השיטה שלי? להתרחק ממקום ה"פיגוע" כשהעניינים מתחילים להתחמם, לשים אזניות ולשמוע מוזיקה ולצאת לריצה. אם כבר פיגוע – לפחות שאשיל את צורת הפאקמן שקיבלתי מהר יותר.