בוא בלוג,

יום הולדת לאימוש שלי, מלא הפתעות. יותר לנו, לי ולילדיי, חמשת נכדיה, מאשר לה. 

קודם כל, איש לא יודע למה לצפות. האם תהיה במצב רוח מרומם (סיכויים קלושים) או שמא העובדה שהגיעה לגיל 93 תהיה לנו לרועץ, והס מלהזכיר עד 120! 

בכלל, אימא שלי נלחצת כשכולנו מגיעים "בבת אחת". אני יכולה להבין אותה. האישה גידלה בת אחת, לפתע נכנסים שש נפשות בבת אחת, כל אחד עם הברכה שלו, הרעש שאנחנו עושים כבר בחדר המדרגות, הציחקוקים, הבדיחות שעפות – לא קל לה. 

אנחנו מורגלים ברתיעה הראשונית שלה. הבכור שלי הוא הנכד המועדף עליה. כולם יודעים זאת. בכל זאת, היא, ליטראלי, גידלה לי אותו כשהייתי סטודנטית בבי"ס לאחיות. מכיוון שכך, הוא נשלח להיכנס הראשון לביתה. לאט לאט אנו זולגים אחריו בהיסוס. מוכנים לתרחיש שיגיע. אם היא במצב רוח קרבי, הבכור ישר שולף את הנייד ומתחיל להראות לה סרטונים מצחיקים של בעלי חיים. אם מצב רוחה מרומם – אנחנו מתחילים את החגיגה.

נשלפות ה"אויש! לא הייתם צריכים! באמת!"מתנות, העוגה החגיגית מוצאת דרכה אל מרכז השולחן. היא מצידה, מוציאה תקריבים ומאיצה בנו לאכול. וחסר למי שלא יציית לפקודה!

עוד מעט נצא מהבית ונעשה את דרכנו במעלה הכרמל אליה.  עוד מעט נחגוג איתה 93 שנים. נציין, כמו בכל יום הולדת, כי היא והמלכה אליזבת נולדו באותה השנה וכמה שהיא נראית צעירה מגילה. 

מזל"ט אימוש, יומולדת שמח!