על שרב מצחיק
ושאר ירקות.
החמסין מביא איתו עדות של יבחושים, יתושות בערך בגודל שלי, ועוד להקות מעופפות של יצורים קטנים אותם לא ראיתי עד היום.
יום חם ואפרורי. מזל שהילדים שלי מסכימים לנסוע איתי למקומות. מכיוון שהתל אביבית שלי חזרה למרכז, ושלושת הבנים עובדים, לקחתי את צעירת השבט ונסענו צפונה.
בין כפר מסריק לנהריה הצימאון לפת את גרוני. שברתי ימינה, לשביל המוביל אל מתחם הקניות של עין המפרץ, החניתי את הרכב וירדתי להביא לנו אייס קפה.
מזמינה את המשקה לשתינו ובהחלטה ספונטנית, שתתברר כהרת אסון, הזמנתי לי, בנוסף, גם מיץ גזר סחוט טרי.
המשקאות נארזו במנשא ידני מקרטון, את כוס מיץ הגזר לקחתי בנפרד היות וכבר לא יכולתי לסבול את הצמא. פותחת את עטיפת הנייר בה מונח הקש תוקעת את הקש בחור המיועד לו במכסה הכוס… מזל טוב! שפריץ ססגוני נחת על חולצתי ועל מכנסי הג'ינס!!!
המשכתי במהירות לכיוון הרכב, שם מונחים, דרך קבע, מגבונים לחים. לקול געיות הצחוק של שתינו, התחלתי לנגב במרץ את מכנסי הג'ינס ואת חולצת הסריג. בעודי מנקה את חולצת הסריג, אני מבחינה בנקודות אדומות זעירות על הסריג.
"תגידי לי שגם את רואה את הנקודות האדומות הזעירות האלה" " – אני פונה אל ביתי, מתוך תקווה שתאשר את אשר רואות עיניי. "איזה נקודות אדומות בראש שלך? התחלת להזות?" – היא צוחקת כל כך חזק שלרגע אני חוששת לשלומה.
ואכן, כשקירבתי את הבד לעיניי, נעלמו אותן נקודות. מה קורה כאן? אני מוכנה להישבע בנקיטת חפץ שראיתי אותן!
ואז קלטתי שבכדי לפנות את ידיי, הנחתי את כוס השתייה, בעלת המכסה האדום, בין ירכיי! היות וסריג הוא סריג, הוא סריג, ובהיותו כזה הוא בעל חורים זעירים, דרכם ראיתי את מכסה הכוס! שתינו התחלנו לצחוק עד שריאותינו איימו להתפקע!
כמובן שהמשך הטיול לווה בצחוקים, טפיחות על הברכיים ועיניים דומעות מהסיבה הכי נכונה!
הקטע הוא, שברגע שאנחנו מתחילות עם הצחוקים, זה מלווה אותנו בהמשך, כל דבר מצחיק אותנו: "תראי אימוש, רמזור אדום!"… צוחקות "בואי נלך לשטוף את האוטו" (אחרי שקבלן האיטום, שלא הודיע כי ייתכנו ממטרים של חומר איטום וצבע, דאג לכסות את הרכב בנקודות לבנות) צחוקים. "הגענו הביתה!" חחחחחחחחחחחח!
שיהיה שבוע נפלא של צחוקים מהסיבות הנכונות!
