שקופה

הפליא אותי. 

הפליא אותי להכנס עכשיו אחרי שנתיים ולראות שלא השתנה הרבה. כמעט כלום.

נוספו תובנות. שנים. 

מחפשת עכשיו מישהוא לדבר אתו ברמה יומית כי בעצם הדבר הכי קשה הכי הכי קשה

זה הלבד. אולי בעיקר ההורות לבד. 

וכל יום עולה שעת משבר או שתיים שאני נחנקת מרוב פחד. וקול אנושי מרגיע כל כך

אפילו מילה כתובה מרגיעה. העיקר שיהיה שם מישהוא או מישהיא להקשיב. לשתף. להיות יחד.