כאשר אדם מבקש סליחה מכולם – הוא בעצם לא מבקש סליחה מאף אחד?
ראש השנה הגיע – ויש כאלה שבשבילם זה אומר נופש,
עבורו – זה הרבה יותר מסתם כמה ימי חופש.
זה הזמן – בנבכי התת מודע לפשפש,
למצוא את הרפש – או לכל הפחות לחפש,
לחשוף את החלק הרע שנמצא בו – שלפעמים מתחפש.
לנסות לסגור את המינוס – ולהגיע לתוצאה סבירה בחשבון נפש.
.
צריך לנקוט בזהירות רבה – כאשר אדם כותב על נוירוטים,
הם סחוטים מבחינה נפשית – ועלולים להיפגע מדברים שלנורמטיבים ייראו פעוטים.
לנסות לכתוב במגוון אספקטים – לנסות לתרגם למילים את הקונפליקטים,
לתרגם רגשות עזים – לתיאורים מופשטים,
ובכל זאת – להסביר למה יש דברים שאי אפשר להסביר בשלל טקסטים.
והוא לעיתים חטא בכך שהפך סובייקטים – לאובייקטים,
ועל כך הוא מצטער – אם בהתנהגותו הוא פגע בצורה חסרת סנטימנטים.
.
לפני ראש השנה – אני רוצה לבקש סליחה אם טעיתי והטעיתי,
אם פגעתי באופן ישיר או עקיף – או עודדתי מעשה לא אתי.
אם תיארתי באופן שגוי – אם הייתי מידי ביקורתי,
אם גרמתי למחשבות שליליות – או עירערתי את אמונתו של אדם מסורתי,
אם עוררתי טריגרים – או השתלתי שגיאות קוגניטיביות בטעות באופן תודעתי.
ואם מישהו נפגע ממני באופן אישי – אשמח להתנצל בפניו בפרטי.
.
במסע נפש קוגניטיבי – תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,
מבין שלל מחשבותיו – מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?
.
איך זה שלאנשים אין בעיה לבקש סליחה באופן כללי – מכל העולם,
אך כאשר הם צריכים לבקש סליחה ממישהו מסוים – מתעורר לו פחד?
ייתכן שזה בגלל שכאשר אדם מבקש סליחה מכולם – הוא בעצם לא מבקש סליחה מאף אחד?
