איך כעסים שנצברו במשך שנים – בצורה חיובית משחררים?
כולם מבקשים סליחה מאחרים – אבל מה עם לבקש סליחה מעצמך?
חשבת אולי שהמחילה שאתה הכי זקוק לה – היא ממך?
למה אתה זוכר את כולם – ובכל זאת שוכח אותך?
אתה לא חושב שצריך להתנצל על 'גוף' שעוטה מסכת שמחה – כאשר הנשמה בוכה?
ואולי אין מה לצפות לאמפתיה עצמית – מנפש נכה.
.
והוא מנסה לסלוח – אם לא לעצמו אז לפחות לאחרים,
אבל זה קשה לסלוח – לאנשים שגרמו לו לכל כך הרבה יסורים.
והוא מנסה ללמד זכות – אולי הם לא הבינו שמעשיהם מכוערים ולא מוסריים,
ואולי הם סדיסטים – האם הוא במקומם היה מצליח לשלוט על היצרים?
אך זה כל כך קשה לסלוח – לאלה שלא ביקשו סליחה או הראו סימן שהם מצטערים,
וקשה שלא להיות מריר – כאשר בכל יום הוא אוכל בגללם מרורים.
אבל עד מתי ישמור איבה – עד מאה ועשרים?
טינה צריך לזרוק לזבל – לא לשמור בקופסאות שימורים.
.
במסע נפש קוגניטיבי – תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,
מבין שלל מחשבותיו – מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?
.
איך כעסים שנצברו במשך שנים – בצורה חיובית משחררים?
והאם יש הבדל בין כעס על עצמך – לכעס על אחרים?
