האם דיכאון הוא תוצאה של זעם – בשילוב של חוסר אונים?
דיכאון – הוא תוצאה של זעם,
זה אולי מוזר לאנשים שמכירים – דיכאוניים שמתנהגים בנועם.
זה בגלל התפיסה של אדם שזועם – שצועק בקול הגבוה מעוצמתו של רעם,
אך חלקם פשוט חשים – שזה חסר טעם,
וחלקם זועקים חרש בעוצמה מחרישה – אך הנורמטיבי גם כששומע, זה רק באופן מעומעם.
.
ישנו פער גדול אם הזעם מופנה למקור פנימי – או למקור חיצוני,
בעוד שמקור חיצוני – הכוונה לכך שאחרים אשמים בכישלוני,
בין אם זו המשפחה, המדינה, החברה או גורם שלטוני.
כאשר הזעם מופנה למקור פנימי – האשם הוא אני.
בדרך כלל הזעם משולב – אך לא שוויוני,
מרבית הזעם מופנה כלפי צד אחד – אך הכמויות שונות אצל כל דיכאוני.
.
אך מה קורה כאשר לזעם – נוספת הנטיה לאלימות?
קודם כל – זה כמובן תלוי בכמות.
כאשר הזעם מופנה החוצה – כלפי קבוצה או דמות,
זה מתבטא בהעלבות, התעללות, מכות – ובמקרים קיצוניים, לגרום למישהו למות.
וכאשר הזעם מופנה פנימה – זה מתבטא בפגיעה עצמית שבה יש רמות.
הרעבה, חתכים, כוויות – ובמקרים קיצוניים, התאבדות.
שזה בעצם לגרום לעצמך למות.
.
במסע נפש קוגניטיבי – תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,
מבין שלל מחשבותיו – מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?
.
האם דיכאון הוא תוצאה של זעם – בשילוב של חוסר אונים?
או שהוא נובע אצל כל אחד – ממניעים שונים?
