איזה כיף לכתוב כאן
פעם ראשונה היום שאני מתבטאת בלי עקבות
כתיבה הרבה יותר דומה לדיבור מאשר מחשבות
כי יש תכנון אבל הוא יוצא בלי הפחדים הרגילים
בן דוד שלי מתקן לי את המחשב ונתתי לו כסף תמורת זה
נדמה לי שהוא ביקש תשלום בשיחה שלנו שלא הייתי מרוכזת בה
אבל היום הוא נראה מופתע שהבאתי לו כסף
אני בעד לשלם ושמחתי שהוא ביקש (אם אכן ביקש)
ולמה זה שהוא משפחה אומר שאני צריכה לנצל אותו?
מצד שני מעכשיו הוא כנראה ירגיש לא בנוח לבקש ממני טובות בתחום שלי
שזה פחות טוב, אבל אולי לא נורא
שוב יום נגמר
שוב מחר אני אקום גמורה
אבל היום היה די מיוחד
קצת נזכרתי מי אני
זה תמיד כיף כשזה קורה
אמא נידית ומאוד מתקשה לשחרר אותי
ורגשות האשמה שלי מקשים עליי לשחרר
אני בעצמי לא יכולה להיות רחוקה ממנה ליותר מידי זמן, זה עושה לי רע
אבל עכשיו אני בטוחה שזה האתגר שלי
לא אבא, אני לא נשארת כי אני מפחדת לעזוב, לפחות לא בעיקר
זו הנטייה שלי לרצות, במיוחד את אמא כי היא בנאדם שחשוב לי
אני צריכה להזכיר לעצמי ש
א. להאכיל את המפלצת הנידית שלה זה רק פוגע בה
ב. אם אהיה אומללה בגללה אני אכעס עליה
ג. אם אהיה אומללה באופן כללי אני לא אצליח להתקדם לשום מקום ובכך אמנע ממנה להיות גאה בעצמה על שגידלה בת שהצליחה
ד. בנאדם שסובל בשקט לא עושה טוב לאף אחד, אולי רק לרגעים כמו סמים אבל לא באמת. זה אפילו יכול להיות הרסני.
מסקנות טובות
מרגיש שהיום הזה מתחיל להתקרב באמת. הפחד מתפזר כמו ערפל.
אחלה
