איך זה שמי שרצה לחיות, נפטר – ומי שרוצה למות, ממנו זה דווקא נשלל?

את הלב של אמא הוא היה ממלא – אך 'עתה' נותר 'חלל',
כולנו בוכים את כאב הפרידה – בזמן שהשביל למקומו בגן עדן נסלל,
איך זה שמי שרצה לחיות, נפטר – ומי שרוצה למות, ממנו זה דווקא נשלל?
רב הנסתר על הנגלה – כמו באלגוריתם משוכלל,
אך זה לא אומר שיש פריט מידע – שאינו משוקלל,
הוא 'קדוש', לא אומלל – אך זה לא אומר שהרוצח אינו מחבל מקולל.
.
ובחדשות מספרים שיש נפגעי חרדה – והוא מתפלל שלא תהיה להם פוסט-טראומה,
ומה בסך הכל הם רצו? ללכת לעבודה? – מי דמיין שתהיה פצצה מאחורי החומה?
ובדיוק בגלל זה – גם בנוף פסטורלי בהרגשתם יכולה להסתתר מציאות איומה,
הזיעה, הלחץ, הפחד – הגוף יחכה בכל טריגר למהלומה,
כל גדר שהם יעברו לצידה – תסתיר פצצה עצומה,
ולכן הם יבדקו באובססיביות – מה מסתתר מאחורי גדר אטומה.
והוא מקווה שלא יקרה להם מה שקרה לו – ותהיה להם רפואה שלמה.
.
במסע נפש קוגניטיבי – תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,
מבין שלל מחשבותיו – מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?
.
כאשר הגוף פצוע – כולם מגישים סיוע, במיוחד אם נפצעת בפיגוע,
אך אם באותו אירוע הנפש נפצעה – יתהו "למה אתה לא רגוע?"
והוא תוהה, איך לאזן בין פרטיות – לבין להסביר מספיק בשביל שאלות מטרגרות למנוע?
האם הוא זקוק לחולצה או קעקוע – עם כיתוב "לא רגוע מאז הפיגוע"?