~.~~…~~.~…~.~…~.~~

יום ראשון לא התקשרתי , היה עומס בעבודה והגעתי קצת מאוחר, לא הרגשתי בנוח להתעסק עם זה אפילו שהפסקת אוכל. גם כאב לי הראש ואני צרודה, אפילו טלפונים של העבודה קשה לי ובערב היה רקפת… תיכננתי להתקשר במשרד של רקפת לפני הפגישה אבל לא הרגשתי בנוח, המצב רוח היה לא טוב.. בקיצור אני מנותקת ואין הרבה מוטיבציה.
היום לא התקשרתי, אותו סיפור עומס בעבודה כאב ראש וניתוק מהמטרה. אחרי הצהרים הייתי צריכה לעשות סידור לאמא שלי ואז אכלתי ועכשיו 17:39 וכואב לי הראש ואני צרודה וזאת כבר שעה שאמא יכולה להיכנס באמצע שיחה.
אני לא ממש מפחדת שאני לא אתקשר בהמשך השבוע אבל כן הייתי רוצה להיות יותר על זה, כי בחיפושי דירות צריך כל הזמן להיות על זה.. אבל זה קשה.
היום אני אנשה לעבוד על המוטיבציה
מחר זה יום חופש של המנהלת ואפילו שיהיה עומס בעבודה כרגיל אני רוצה לפנות לזה זמן כי זאת הזדמנות חשובה… אני מפחדת.
זה שונה עכשיו כי אני כבר מרגישה שראיתי מספיק דירות כדי לחתום אם אני רואה משהו טוב ומצד שני המשרה מלאה.. ואני יודעת שאני אמורה לחתום עם או בלי משרה מלאה ואני מפחדת להחליט לחכות עוד ולשתף בזה את המטפלת כי אני חושבת שהיא גם ככה לא בטוחה אם הבעיות שלי רציניות למרות שנראה ששכנעתי אותה אבל אם היא תגלה שאני מוכנה להישאר עוד קצת אולי היא תחשוב שאני סתם הגזמתי או משהו. וגם אני מפחדת שהיא תפסיק לדרבן אותי לעזוב כי אני אוהבת את זה שכולם מאמינים בזה שאני יכולה להתסדר גם עם חצי משרה למרות שאני לא יודעת אם אני מאמינה בזה או רוצה את זה בכלל . כי כרגע נוח לי אני בחדר ולבד בבית ואני במיטה ואוכלי כואב לי הראש מאוד אבל רגוע לי. אני צריכה לישון מוקדם הלילה. חייבת לישון מוקדם. אני רוצה מחר לבוא מפוקסת. אתמול והיום היה לי מאוד קשה להתרכז בעבודה הייתי חצי ישנה.
כשהגיסה שלי הייתה פה לא הייתי נחמדה. לא באופן אקטיבי אבל כן באופן פסיבי . ומאז אני מרגישה רע עם עצמי. נכון יש לי את הסיבות שלי לזה שאני מרוחקת אבל היא לא יודעת אותן והיא בטח נפגעה.
בירבורים. אם מחר טלפונים אז היום חיפוש… טוב זה לא לוקח הרבה זמן אני אעשה את זה מחר. הבעיה היא י׳. אני כן רוצה לעשות את זה במשרד אבל אני מרגישה מעצבן לידה. היא כזאת מעצבנת. למה אי אפשר שכל אחת תביא לעצמה אוכל מהבית למה תמיד צריך לאכול ביחד וללכת לקנות אוכל. אני לא רוצה לעשות טיולים לא רוצה לראות בני אדם כמה שפחות בבקשה אוף. למה זה ככ קשה. זה ככ ככ קשה.
התעלמתי היום מש׳. אתמול אמרתי שלום בלי לחייך. והוא אמר שלום וחייך בלב שלו הרגשתי את זה. לא הסתכלתי עליו ככ כי פחדתי אבל הנימה שלו . הוא כזה מתוק אלוהים. זה לא הוגן.לא מזמן חשבתי עליו בדירה שלי וזה היה ממש מדרבן עכשיו אני פוחדת. אני פוחדת בכללי. אבל זה נורמלי לפחד לא? אולי כל המוטיבציה שהייתה אז בגלל האנדרנלין של ההתחלה, עכשיו זה ירד ונשארתי עם החרדה החברתית הרגילה של להתקשר ולתפקד. אני מרגישה קטנה וחלשה ואני צרודה וזה הסיוט הכי גדול. כי כל פעם שאני מדברת הפחד שלי שייצא לי קול מוזר וחלש מתגשם.
איזה כיף אני עושה אנטר וזה לא יורד 2 שורות. כיף כשזה קורה. זה רנדומלי כאן. אוקי חדל . עכשיו מוטיבציה…
איך עושים את זה? אני חושבת שלהיפטר מהכאב ראש זה צעד חשוב . בשבילו צריך לישון ולשתות מים. אני בקושי שותה. גם השמנתי קצת אוף. צריך לחזור לדיאטה. שאין בעיה אני אחזור זאת לא בעיה אבל י׳ תמיד אוהבת לקחת לחמניה ולי מביך עם האיש הזה שמוכר אותה אז אנחנו לוקחות אותו דבר, כאילו אי ן לו גם אופציות טובות. היא תמיד אומרת לו להוציא את הבפנים של הלחמניה כי זה הרבה פחממה ואני לא אמרתי לו להוציא כי זה היה נראה שאני עושה כל מה היא עושה גם ככה וזה הביך אותי, ואז גם קיבלתי ממנו מחמאה על זה שאני אוכלת את כל הלחמניה וזהו ובגלל זה אני משמינה והיא לא. סתם זה גם בגלל כל המזון מהיר אחרי הפגישות ברקפת. זה ממש לא טוב. אני אוכלת המבורגרים וצ׳יפסים וזה טעים מאוד אבל זה לא טוב לי , לא עכשיו ולא בכלל וזה מעצבן . מעצבן שקה לי לשלוט ומעצבן בכלל שאנחנו נפגשים ואוכלים והכל יקר והכל שמן והכל בכמויות שלא מדוייקות לי וקשה לעצור את עצמי מאוכל זה פשוט ממכר. אבל הכל בסדר אין סיכוי שאני משמינה. אני עוצרת את זה. אם אני ארצה לאכול ברקפת אני אדע בדיוק מה מותר לי כי אני אדע מה אכלתי לפני וכו׳. הבעיה היא באמת השעות שתמיד איכשהו אני ממש רעבה אחרי הפגישה . זה לא אמור להיותת. איך זה היה
700 פרי ושומן
1000 פחממה וחלבון
1300 שומן פחממה חלבון
1600 פרי ו… לא זוכרת פחממה ושומן. אז זה לפני
1900 פחממה חלבון ושומן. אוקי אז זה הארוחה שאחרי רקפת.. אני אחפש משהו לפי זה..
2200 פרי חלבון זה באוטובוס כבר…. לא יודעת אני לא אוכל באוטובוס. לבית אני חוזרת מאוחר.. טוב אני יכולה או לוותר על זה או לאכל כשמגיעה הביתה זה רק יום 1 בשבוע..

מוטיבציה..

אוקי יש לי רשימה בפלפון.

כי כשאני מתעוררת בבוקר בשבת אני שואלת את עצמי אם הוא בסלון ולא רוצה לצאת לשם
כי המציאות שלי יכולה להיות שונה, בדרכים שאני לא מדמיינת אפילו.
כי אני רוצה לנסות, לגלות מקומות שלא הכרתי
אני קצת מרגישה שבגלל שכבר חויתי זוגיות קרובה אז כבר לא יהיה חידוש אז אין טעם ומספיקים לי הזכרונות
וגם קצת מרגישה שאני מפחדת שאני אעבור ואגלה שאין האחד ואני פשוט לא אמצא אהבה שתספק אותי ושאני בור בלי תחתית.
אני צריכה אומץ כאן , זה פשוט דורש הרבה אומץ. ללכת לתוך משהו שהוא לא בטוח
בגלל זה הרשימה הזאת, להתחבר לחלק בי שרוצה את זה יותר מלחלק בי שמפחד…
למה אני רוצה את זה?
כי… כי אני רוצה …אממ..
אני רוצה לנסות את זה כי אם אני לא אנסה אני אצטער
אני רוצה לנסות בהקדם כי אם זה יקרה במוקדם או במאוחר אז עדיף במוקדם כי למה לא?
כי למה לא?
כי למה לא לנסות את זה?
להורים שלי בטח כבר לא אכפת ככ. אני כבר לא נמצאת לידם כמעט בכלל. כל הזמן מתחבאת.
למה לא לנסות את זה?
הרי יש ככ הרבה דברים להרוויח
זה לא דבר אחד בנפרד משני
זה לא רק לקנות חומרי ניקיון ולנקות את הבית ולמצוא את הדרך לעשות את זה איך שנוח לי בזמנים שנוח לי ונעים לי. ולשים מפזרי ריח כל מיני מרשת סבון. לשטוף זה פחות כיף אבל זה נחמד כשזה נגמר ואז ספל עם שמיכת טלויזיה וקצת בדידות אבל אפשר להתקשר ולהזמין ולהתארח ולחפש … יש מלא כיוונים.
אני רוצה את ש׳ אבל אני מפחדת שהוא ירצה את זה יותר ממני או שהוא לא ירצה אותי בכלל. אני חושבת שהוא מתרגש ממני רק כי הוא חסר ביטחון לגבי זה שהוא עובד בשמירה. אלא אם הוא סטודנט בבקים או מוזיקאי ואז בכלל אני לא מבינה ממה הוא מתרגש ממני איך הוא לא רואה שאני קטנה כל כך. אוף אני ככ סקרנית לגביו. בא לי פשוט שזה יקרה בלי הגדרות המדומיינים האלה.. הנה לא השקעתי המון במוטיבציה, לא ניסיתי ממש להכביד אותה על עצמי ואיכשהו פשו לדמיין את העתיד… זה נותןקצת דחיפה.
אני כבר לא מרגישה שחברים יכולים ממש לעזור , כאילו אין בזה באמת צורך כבר אז אני נמנעת מלהעזר כי זה קל יותר לא לפנות אליהם אבל אני חושבת שכדאי לי לנסות כן לפנות אליהם בכל זאת… אני פשוט לא רוצה להיות אגואייסטית. אני מפחדת שאני מרוכזת בעצמי יותר מידי. אני ממשיכה לקרוא את טראומה והחלמה וזה ממש נותן תקווה לעתיד שכל הבעיות האלה הן פתירות, שאני אהיה אפילו יותר מאוזנת, שכל התחושות האל השל ערך עצמי נמוך וה״אני מיוחדת״ אבל גם מפלצת וקדושה מעונה והכל ביחד ומוזר ומסתבר שזה הכל לא מה שהייתי אמורה להיות אלא שזה הכל קשור בטראומה ושזה בר טיפול. אז מה עוד?
נמשיך בעזרת ברשיה בפלפון
– כי אני לא רוצה להיות לידו כשאני מעלה ומורידה את השואב אבק , מוציאה זבל.. מביאה מגב עם דלי ומים. בגדול אני לא מנקה את החדר שלי כי כל דבר שעלול לייצר אינטראקציה איתו ואפשר להימנע ממנו, אני נימנעת.
-האלימות היא לא רק מהעבר ולא רק מהילדות פעם אחרונה שהוא היה אלים הוא זרק עלי כרית כי הוא התעצבן ורצה להרביץ אז במקום זה זרק כרית וזה היה לפני כמה חודשים. וש אמרה שבקונטקסט שלי זה לא כמו שכל אחד יזרוק כרית כי אני יודעת יודעת שהוא מסוגלת ליותר מזה וזה סובייקטיבי וזה גרם לי להרגיש פחד ושאני שוב ילדה קטנה שאין לה לאן לברוח.
כי אני רוצה לנקות את הבית שלי בנוחות ובחופשיות צ׳יק צ׳ק ביום שישי , 2 כסאות למעלה (אם יש) , סל כביסה למעלה,מה עוד.. זהו אני לא אוהב שיש הרבה דברים על הרצפה , רק רגליים של רהיטיים. צ׳יק צ׳ק שואבת עם השואב הזה שנצמד לקיר והוא קל ולא עושה לי כחולים מלסחוב אותו במדרגות. צ׳ק צ׳ק סמרטוט יפה וכחול עם מגב חמודה וחדשה ושוטפת ומייבשת ויש אולי שירים ברקע אבל לא חובה. ואסלה נקייה נקייה וכיור נקי ולבן וריח של סבון והכל רענן. ורועדות לי הידייים מרוב שבא לי לנצל את ערב שישי הזה לחוויה מרגשת כלשהי ואני מחפשת איך לייצר הזדמנויות. אוף בא לי אותו ככ.
-כי עברו כמה חודשים ואין לי תי קעבודות… ניסיתי וזה לא עובד. זה נכון מאוד. זה נכון מאוד. אולי זה מה שאני צריכה לעשות כדי לחזור לשאיפות של קריירה. כי הייתי רוצה לחזור לשאיפות כאלה, אני למדתי הרבה כדי להרגיש בנוח לוותר על החלומות אבל קצת בא לי להחזיר אותם. לא בצורה של חלומות אלא בצורה של ייעדים… אולי במסגרת אחרת משהו ישתחרר ויקרה… אולי. אולי לא אבל אולי.. אולי רק בשביל הבדיקה הזאת זה יכול להיות ממש טוב, להתקשר לבעל דירה, להגיד לו היי אפשר לבוא לראות? לבוא לראות. להגיד כן זה גודל סבבה זה נחמד זה מיקום שרציתי פחות או יותר, זה נקי זה עם מה שצריך להיות כאן ואני אחשוב על זה ואשמח לקבל עותק מהחוזה כדי לקרוא אותו לעבור עליו. עוברת עליו שולחת הודעות לחבר שהציע שאתייעץ איתו. לא לאחותי כי היא מעצבנת. אני אקרא אותו גם בעצמי ואחפש דברים. ואז הכל יהיה לג׳יט חוץ מסעיף אחד שמשהו מוזר וזה יהיה קצת מלחיץ אבל אני אשים את זה בצד כי אני אמיצה ואני אשאל אותו אם כדי לדבר על שינוי הסעיף בטלפון או בכתב לאתהיה לו תשובה ואני אצטרך להחליט לבד כמו תמיד ואני אחליט ואנחנו נשנה את הסעיף כי הוא לא מנאיק וזה יתאים לשנינו ואז אני אצטרך להחתים את הערבים ושהם ההורים שלי ועכשיו הלב שלי מתחיל לפעום מהר אבל זה בסדר אני אקח סוכריית רסקיו ואני אגיד להם ואני אזכיר לעצמי שהם גם רוצים שאני אהיה עצמאית , אפילו שאולי זה… זה מה שאני אגיד לעצמי כי במובן מסויים זה חייב להיות נכון. גם אם חלקית. והם יגידו מה אבל מהה אבל מהה אבל יש לך פה חדר גדול בלה בלה בלה ואני אחייך חיוך מאוד קטן בכוח כדי להיות פוקר פייס אבל גם להתחנף, שאבא לא ייעלב ושאמא לא תפחד שאני אתבודד ואתאבד . שתרגיש שאני יודעת מה אני עושה, שירגישו שאני יודעת מה אני עושה. ברמה מסוימת. בכל מקרה , שיתנגדו כמה שפחות. אם זה יוצא על יום שישי אז מה טוב כי יום שבו מצפים לאורחים זה יום טוב לפתוח דבר כזה. ואז הם יחתמו. ואז אני אודיע לבעל דירה ואז הלב שלי דופק עכשיו ואז מה הוא יקבע איזו פגישה ואז הזמן עד הפגישה הזאת יהיה מאוד מוזר ומהיר ועם חיוך פנימי . ואז אנחנו ניפגש ונחתום סופית ואז זהו. זהו. זהו. כמעט. ואז יגיע הרגע ואני עוברת. אורזת ועוברת. אורזת ועוברת. כמובן שזה יקרה. זה מה שצריך לקקרות, כמה שיותר מהר , כי חבל על הזמן פשוט, חבל. חבל חבל על הזמן. כי למה לא? לֹ למה לא לעשות פשוט מה שנוח לי? נוח לי ואני יכולה. אז למה לא פשוט לעשות מה שיותר נחמד לי? גם אם זה לא הרבה יותר נחמד, גם אם זה לא הרבה יותר נוח, גם אם זה לא מושלם או דרמטי או מטורף . למרות שזה כן. אבל גם אם זה לא, גם אם זה סתם בשביל שתהיה לי פרטיות או יהיה לי נוח לצאת מהמקלחת או להכנס אליה, או שיהיה לי נוח נגיד…. לבשל. לבשל זה נחמד. אבל ר זה לא קורה לך עכשיו. זה שאת מדמיינת את זה זה לא אומר שזה קורה לך עכשיו. תביני את יכולה שזה יקרה באמץ ואז זה ירגיש פי 10 ופי 20. הבנת? זה לא קורה עכשיו. כדי שז יקרה את צריכה לעשות פעולות, פעולות שטאת יכולה לעשות, שאת יודעת לעשות אבל את צריכה לעשות אותן. להקפיד, לא לוותר. את יכולה לוותר על הכל אבל לא על זה. את מבינה? תנשמי. עמוק ותנשמי טוב. את מרגישה לבד אבל את לא. את מרגישה שאת לא מסוגלת אבל את כן . את יכולה לשמוח להנות מהיום שלך לראות סדרות בנטפליקס לשחק, תורידי איזה משחק נחמד וחדש. לא החווה הזאת תורידי משהו חדש ומרגש ונעים. שתוכלי לברוח אליו ולהרגע . לעשות טלפונים ואז לברוח אליו. לא אבל יותר טוב לשמור על קשרים. זה ממש חשוב לא להיות לבד בזה. ואני הייתי מנותקת אתמול. אתמול הייתי מנותקת. אז אין מה להתנתק. תתחברי. תנשמי. אני מפחדת עכשיו שאני נוטשת את זה, שאני לא אתקשר לא מחר ולא במשך השבוע. אבל את מבינה שזה חשוב שתתקשרי מחר? את מבינה? בשדיוק בשבי להימנע מההרגשה הזאת עכשיו, של אני לא סומכת על עצמי. אני רוצה לסמוך על עצמי, ואחרי שאני מתקשרת אני סומכת על עצמי. במיוחד אחרי שאני קובעת לראות דירה. זה כמו מכירה בעבודה כשעוד הייתי מוכרת. זה מרגיש שזה לא יקרה כי למה שמישהו שאני מתקשרת אליו באופן יזום ירצה לקנות משהו שאני מציעה לו? למה שהוא לא ינתק ? למה שאי אצליח לעמוד ביעדים שמציבים לי שמרגישים בלתי אפשריים? אבל הנה מתקשרים ל10 אנשים ואחד מהם רוצה ואפילו שניים או שלשה. וזה קורה. צעד צעד וזה קורה איכשהו. זה מוזר אבל זה מתקיים. ואני אמשיך צעד ועוד צעד ועוד צעד והכי חשוב הצעד הבא. נכון יש צעדים בהמשך אבל אני לא מסתמכת על עליהם עכשיו ולא חושבת עליהם. אני מסתכלת רק על צעד אחד בכל פעם, זו המשמעות של בייבי סטפס . זה הייתרון שלהם. אני מתמודדת מול משימה אחת ויחידה. בכל החיים שלי יש רק דבר אחד שאני צריכה לעשות וזה מחר בהפסקה , לכבות את הטלפון שלא יתקשרו אליי , להוסיף עוד דירות לרשימה.. אולי אפילו אעשה את זה הערב אבל תיכף נראה… להזכיר לעצמי דזו המשימה היחידה בעולם מכל המשימות. לנקות את הראש, את יכולה לצאת להתרענן לפני ולהרגע. אפילו מומלץ. כן צאי להתרענן לפני. מים , תה, שיהיה לי נוח ונעים. ואז תחלקי גם את המשימה הזאת למשימות קטנות ובסוף כל אחת מהן תפרגני לעצמך. וזהו. אחרי זה אני מהעתיד כבר תדאג למה שיקרה אחרי זה. אותי מעניין רק מה שאני אעשה מחר בארוחת צהרים במשך איזה 20 דקות . וזהו. אם אחר כך יתקשרו אז אני אענה אבל אני אהיה מוכנה. אני אשתה הרבה מים מחר. חייבת ראש צלול. אני עושה את זה. אני פשוט עושה את זה.
רציתי גם מוטיבציה לגבי מעבר מיידי. אז למה שאני אעבור מיידית? האמת רציתי לבדוק אם הכסף יספיק אבל סיכמנו שזה לא משנה הכסף כי אני אמצא דרך להרוויח יותר . אני אמצא הכנסה נוספת כי כשאין ברירה מוצאים את הדרךך. אוקי.. אז מה עוד? האם אני משוכנעת? קצת יותר כן . כן אני מאמינה שאסתדר. גם אם יהיו לי 1000 שקל לכל דבר שהוא לא הכרחי ואני כוללת בזה טיפוח שהוא כן הכרחי , עדיין . תשמעי את לא באמת צריכה כלום. זה גם יכול להיות חלק מהמשחק. לצבור לאט לאט את כל מה שאת צריכה, להסתדר עם מה שיש. זה כמו החווה. כמו להתחיל משחק. ההתחלה זה תמיד החלק הכי כיפי גם. אפילו שאין כלום, זה מרגש להרוויח את המעט שחשוב. אני לא אהיה בחוב לבנק, אני אמצא דרך להרוויח כסף. טוב זה קצת מרגיש כמו פנטזיה אני לא מבינה למה הם כל כך בטוחים שאני אסתדר. נספור שוב. נעגל את השכד כלפי מעלה ואת המשכורת כלפי מטה.
אז זה 5000-3000=2000
אוקיי. אז מה נשאר? נגיד הוצאות קבועות זה 1000 הכי הרבה שזה כולל וויפיי, נטפליקס אני יכולה למחוק ולהיות רק בטורנט, ספוטיפייי גם אולי אני אותר באופן זמני. אמאלה. איך אוותר על ספוטיפיי? לא יודעת . נראה לא קריטי. 1000 זה די והותר להוצאות קבועות וזה כולל תמרוקים. נשאר עוד 1000 למותרות אז אפשר מותרה חשובה בכל חודש נגיד. אם אני צריכה נעליים ומעיר וחולצה אז רק נעליים. תחלס זה סבבה. זה ממש בסדר וסביר. רהיטים… לא צריכה רהיטים אפשר מזרן שווה וגם אותו לחלק לתשלומים . עם הזמן להוסיף בסיס ולהוסיף מקרר ומכונת כביסה וכל השאר כבר אמצא דרך להרוויחח כסף כי אולי זאת תהיה המשימה הבאה שלי… נראה. בקיצור נשמע סביר נשמע סביר בהחלט.
אז מחר. משימה אחת , שמורכבת ממשימות קטנות אבל קטנות. חמי שעה. ועוד דקות נילוות במהלך היום כנראה אבל סהכ לא יותר מחצי שעה ביום וזאת גם הגזמה. יהיה בסדר.
עכשיו אני אוסיף דירות ממה שיש ביד 2 , וזהו לא מפייסבוק כי פייסבוק מגעיל ודוחה אותי . טוב אולי גם מפייסבוק.
פותחת את הדוטס וחיפוש ביד 2
אוקי ….. קודם כל עשיתי את זה ואין משהו חדש חוץ מממשהו אחד…
זאת דירה שכבר ראיתי, הראשונה שראיתי. ואז פסלתי אותה מכמה סיבות 1 שהיא הראשונה שראיתי 2 כי יקר 3 היא במרכז אבל בקצה הכי רחוק מהיציאה מהעיר, שזה בדיוק הפוך ממה שאני רוצה. אני רוצה במרכז העיר אבל הכי קרוב ליציאה מהעיר שאפשר כי הכוונה שלי היא לנסוע הרבה לתל אביב או לחיפה כדי לקדם את חיי ובסופו , של דברעדיף במוקדם ולא במאוחר, להתקדם מהעיר הזאת.
אז זה קצת מרוחק אבל זה עדיין ממורכז אז…. בא לי להגיד לא. ולגבי המחיר זה בכלל לא יקר אלה המחירים מסתבר.
אין חניה אבל אין לי רכב, אי אפשר חיית מחמד אבל בינתיים גם זה אין לי. הייתי רוצה אופציה פתוחה אבל זה לא נורא כי אני אגדל צמחים ואני אוהבת תחבצ. ואם ממש צריך אז יש דרכים להחנות. לא מכירה אותן אבל אני בטוחה שיש פתרונות….
אמממממ לא יודעת. לא יודעת כאילו יש לי עוד זמן לדד ליין אז אני יכולה להמשיך לחפש אבל אני מפחדת כי אין הרבה דירות מרווחות לפי מה שאני מכירה. זאת ממש מרווחת ומסודרת נכון והגיוני ואנושי. לא משופצת וזה באסה כי אחרי שמנקים לא מרגישים עד הסוף שנקי… אבל לדעתי כל דירה משופצת תהיה קטנה ומגעילה בלי חלון. לא יודעת…. לא יודעת ועוד פעם לא יודעת.
צריכה רשימת פלוס ומינוס …. פעם שעברה זה עבד. אבל לא עכשיו עכשיו כי אני מותשת עכשיו