כך זה התחיל אצלי, סיפור חיי

פוסט ראשון – היכרות עם המחלה

חברים אני נרגש, מאוד, זאת הפעם הראשונה בה אני מצהיר בגלוי בפני רבים על העובדה שאני חולה ב"טרשת עורקים".
מאחר ויש רופאי משפחה ומומחים מעולים המטפלים בנו החולים, אני אתרכז בעיקר בהיבטים בהם אני עוסק והם ההיבטים הנפשיים והריגשיים הכרוכים בלהיות חולה בטרשת עורקים, זאת מחלה שיש בה עליות וירידות והיא מאוד מאתגרת.

זה התחיל סביב יום הולדת 50 , בדיקה שיגרתית אצל רוטנברג ( רופאת המשפחה) והיא גילתה ערכים גבוהים של כולסטרול בדם, התחלנו בתרופה לדילול דם ( אז היה אספירין) ובקשה של הרופאה לאכול נכון, להרגיע בלחץ בעבודה. למזלי לא עשנתי אז
מפגש ראשון עם טרשת עורקים, לא נורא בכלל..סתם ביקור "מיותר" , בזבוז זמן.
בדלת היא אמרה לי לחזור אליה אחרי חצי שנה לביקור מעקב,

עבדתי אז 14- 15 שעות ביממה, בימי שישי סיימתי בשעה 13:00 , יום קצר, לאכול לא היה זמן, אז "חטפתי" ג'אנק פוד על הדרך…

לא סיפרתי לילדים, שטויות, כלום לא קרה, לא נלחצתי מהביקור אצל רוטנברג, ואפילו לא ידעתי מה זה טרשת עורקים…
אשמח לתגובות, או שאלות הבהרה