פוסט מספר 2 – כך זה התחיל אצלי
זוכרים את ד
זוכרים שרוטנברג ביקשה שאחזור אליה למעקב אחרי חצי שנה?
חזרתי !!
מצב רוח מצוין, מדבר בטלפון ענייני עבודה דחופים בחדר המתנה, השיחה מתארכת, הפקידה לוחצת ובסוף אני נכנס.
חשוב לציין כי מס' ימים קודם לכן עשיתי בדיקת דם, אפילו לא מצאתי לנכון להסתכל בתוצאות, הלחץ והעומס חשובים יותר. ברור.
הרופאה שואלת איך אני מרגיש, ואני הרי מרגיש מצויין, נראה מצויין, ואז היא זורקת "יוסי, יש לנו בעיה, התוצאות לא טובות, הכולסטרול בדם אצלך גבוה מאוד ואני מוטרדת מאוד". אני נדרך, לוקח אוויר ושואל, "זה רציני"?
"אני רוצה לשלוח אותך לקרדיולוג מצוין שאני מכירה" , מה זה קרדיולוג? אני שואל, תרופה? ( עושה צחוק..) לא, זה רופא מומחה לבעיות לב, היא אומרת.
בשביל מה? אני שואל, "לך אליו בהקדם, צריך בדיקות מעמיקות, לא פשוט העניין".
אני בחוץ…הטלפון עכשיו על שקט, ואני מרגיש דאגה עמומה זוחלת לי בגוף. קרדיולוג? טוב, אלך לקרדיולוג.
חתכתי הביתה, הברזתי בעבודה, והחלטתי ללמוד מה זה "קרדיולוג"
במחשב מצאתי "רופא מומחה לבעיות לב וכלי דם" = קרדיולוג
עכשיו נכנסתי לראות מה זה הלב שלנו ( חוץ מאהבה) ולמה צריך בכלל "כלי דם"
אם נעזוב לרגע את הצד הרפואי, החשוב מאוד, אני רוצה להתרכז בעיקר בצד הנפשי : מה הביקור הזה עשה לי?
ובכן, בניגוד גמור לסייפא של הפוסט הראשון, הפעם הרגשתי שמשהו מהותי יותר קורה איתי..רציני, אבל לא ברור, מטריד, אבל לא מאוד…
ניתן להרגע, מאחר והביקור אצל הקרדיולוג נקבע לעוד חודשיים ( קשרים זה דבר חשוב….) אז כבר אחרי יום שכחתי הכל
וחזרתי ללחץ ולעומס החמים והעוטף אותי מידי יום, על כל המשתמע…
לילדים עדיין לא סיפרתי כלום, לאשתי הזכרתי בדרך אגב את הביקור
ד.א , אשמח לתגובות ושאלות הבהרה
