הצינתור הראשון שלי – לא מת על זה
פוסט מספר 5 - מפגש עם בית החולים איכילוב
היי חברים
זוכרים בפוסט הקודם את המיון ומשם לפנימית… עבר עלי לילה רגוע
נכנסה אלי בבוקר מוקדם קבוצת רופאים לחדר, מדברים סביבך כאילו אתה לא קיים, במונחים מקצועיים.
אני מנסה להשחיל שאלה, אחד עונה ביובש " יכנסו אליך אח"כ", אחרי דקה נוספת עזבו ואני לבד קורא ספר על המוסד..
יותר מאוחר הודיע לי הרופא התורן שאני "יורד לצינתור" עוד מספר שעות.
מיד התקשרתי לחבר רופא שנתן לי הרצאה שלמה מהו צינתור. – מדאיג ומרגיע בו זמנית
אני בדרך לחדר הצינתור. מתחיל להרגיש דאגה ולחץ הולך ומתגבר
נזכר בשיר "הולכים אל הלא נודע…"
מסדרונות ארוכים על מיטה מתניידת, בתוך מבואות איכילוב של אז…
אני מוכנס לחדר המתנה מקורר מאוד.
המתח מתגבר, לוקח נשימות ארוכות ומשתדל לא לחשוב יותר מידי.
אשתי נפרדת ממני ואני נכנס לחדר הצינתור.
אני בחדר, צנתר, רופא ענייני אבל מאוד מרגיע. העיניים שלו הקרינו לי אכפתיות טובה
אני עירום ומכוסה בסדין, קר מאוד, אבל לפתע חלף כל המתח, נרגעתי, ראיתי 3 מסכי מחשב גדולים מולי, ואותי מחשב זה מרגיע
דקירה לא נעימה במפשעה, אני שותק, ואז מתחיל אירוע מדהים
אני רואה מולי את כל התהליך, הצנתר ( לא אומר את השם שלו כדי שלא כולם יבקשו אותו…) מסביר לי בקצרה
ובאופן מאוד מרגיע מה קורה והיכן ההיצרות. מרגיע ואומר שלא היה התקף והלב לא נפגע כלל
3 סטנטים תרופתיים ( קפיצים פותחי היצרויות) ואני בחוץ. צנתר מדהים
אני חדר ההתאוששות. אני מרגיש נפילת מתח מתוקה, מאוד, והופ אני חזרה למחלקה.
הצינתור הראשון מאחורי, הרגשת שיחרור נהדרת.
רופא במחלקה הסביר לי מה עברתי בקצרה והודיע לי שלמחרת בבוקר אני משתחרר הביתה.
פלאי הרפואה, אתמול כמעט התקף לב, מחר אני בבית.
חזרתי הביתה, הילדים הקטנים אפילו לא ידעו מה קרה….
ד.א למרות שהציעו לי לנוח יומיים בבית, כבר למחרת בצהריים הייתי במשרד.
לא סיפרתי דבר לאיש, אמרתי שהיתה לי הצטננות…
למרות שחיטטו לי בלב שעה ארוכה, המשכתי את הטירוף הרגיל של חיי כאילו לא קרה כלום
למזלי לא עשנתי.
מנגנון ההדחקה עשה את שלו, מזל שאנחנו שוכחים אירועים רעים
על מה קרה אח"כ אספר בפוסט הבא
ד.א – אשמח לתגובות או שאלות הבהרה
