טרור
אזעקה מחרישה – בשעת ערב שקטה,
מהומה, המולה – בכיה של פעוטה.
ושוב אחרי שהיא נגמלה – בורח לה פיפי במיטה,
אווירת האימה – שמאז שהיא נולדה בנפשה נחרטה.
.
וזה מפחיד, כי מתי זה יקרה שוב – לא ברור,
והילד מפחד ללכת לגן – מהפחד ממחבל ארור.
אז הוא כולא את עצמו בממ"ד – בזמן שעוד מחבל מקבל שיחרור,
יש פה טעות – למי מגיע כלא ולמי דרור,
המרור של תושבי הדרום – ניצחון לטרור.
.
הוא כבר לא בטוח – שלילה שלם הוא יוכל לישון בשלווה,
אבל לילד הקטן הזה – עוד יש תקווה.
הוא לא רוצה שהילד הזה יחווה – את מה שהוא חווה,
ועל ממשלת ישראל – מוטלת החובה,
לעשות הכל – כדי לעצור את הטראומה שבנפש הילד מתהווה.
.
במסע נפש קוגניטיבי – תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,
מבין שלל מחשבותיו – מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?
.
האם כדאי שהממשלה תגיב – בצורה לא פרופורציונלית?
היא יכולה להרתיע את הטרור – ולהוביל למציאות פסטורלית,
או להוביל להקצנה למלחמה – שגם זו אפשרות פוטנציאלית.
האם כדאי לקחת את הסיכון – של תגובה ברוטלית?
