משהו מתחיל להשתנות אצלי

לאחר הצינתור הראשון הרגשתי באופן קבוע לא טוב,
מן עייפות לא מובנת, מתח קל אבל קבוע, אולי תחילת הבנה או דאגה שמשהו
לא טוב קורה? התפקוד שלי לא היה משהו בכלל.

אני תמיד סקרן, חייב לדעת הכל, אז התחלתי לקרוא על הלב, הלחצים בעבודה, בבית, תזונה, מה עם קצת ספורט….

זכרונות עבר על בריאות ויכולות פיזיות גבוהות שלי
הרי הייתי ביחידה מובחרת, קצין סוחף, "עובד במשרד ראש הממשלה…"
והנה משהו אחר קורה.
הרגשתי מודאג, הגוף לא הגיב טוב. הייתי עייף תמיד.
הלכתי לבדיקות מקיפות, כשמחפשים מוצאים..ושם התחלתי לקבל פרופורציות

"אתה כבר בן 50, לא ילד ". אמרה לי (פסיכולוגית ידידה קרובה), עימה שוחחתי.
"לך תעשה חשיבה מחדש על מי אתה, ומה נכון בעבורך, אתה עמוק במירוץ שלא נגמר"
אז במודע נכנסתי לזה, לאט אבל בטוח
מה עבר עלי בתהליך "החשיבה מחדש" אספר בפוסט הבא
אשמת לקבל תגובות או שאלות