צ.ה.ל קורא לך יוסי

שלום חברים, לא להאמין אבל כבר תשעה פוסטים מאחוריי

בתקופה המדוברת עשיתי מילואים כדובר צ.ה.ל של אוגדת עזה
תמיד לתקופות של גג שלושה שבועות.
אהבתי את זה מאוד, הבריחה מהיום יום, ידידים וותיקים, אוכל צבאי
סדירניקים שנראים משירות מילואים אחד לשני צעירים יותר ויותר
ובעיקר הבורות המדהימה של הקצינים הבכירים בכל הקשור להתנהלות מול תקשורת.

מידי פעם הייתי מצטרף לעמדות התצפית ארוכות הטווח רק כדי "לחוש" את הרצועה המאיימת
דלות, הזנחה, עוני, נורא… ( אז עוד לא היו החומות שקיימות היום) עצוב

באחד הימים תוך כדי שירות, איש מילואים מחיל הקשר שהיה איתי, חטף "אירוע מוחי" ,
תחילה לא הבנו מה קרה לו…הזנקנו בטירוף את הרופא הצעיר שקבע את האירוע
אמבולנס דהר לבאר שבע ביללות מטורפות, ואנחנו כל הארבע שהיינו שם נשארנו שקטים ומוכי הלם.
כמה מפחיד העולם הזה. ישבתי בלילה עם הרופא, שוחחנו ארוכות על "מה זה אירוע מוחי?"
האמת כמה לילות לאחר מיכן לא יכולתי להרדם בלילה. מפחיד. ואני יודע שאני עם כולסטרול גבוה…..
המילואימניק לא חזר יותר לאוגדה.
אשמח לשאלות ותגובות