.
אני רוצה להתכרבל עם מישהו שאוהב אותי כמו שאני
איך לאהוב את עצמי?
על מה ולמה?
מעבר לכי זה לא תורם בכלום לא לאהוב את עצמי
יש הגות פילוסופית בנושא?
אני לא היטלר אבל יש לי הרבה חסרונות שגם אם אני סולחת לא נשאר הרבה מה להעריך ולהשתנות זה קשה מידי.
מצד שני היה כתוב שזה נורמלי שנפגעי טראומה מרגישים ככה, אבל אני צריכה לא להתקרבן כולם שופטים אותי על זה ושונאים אותי.
הבחורה מרקפת שגרה אצלי בעיר נפגשתי איתה , השיחה גלשה לפוליטיקה לצערי אבל ביוזמתי והיא לא התחברה ואני גם לא התחברתי בחזרה. היא שאלה למה וגימגמתי שזה קשור גם לזה שאני לא יהודיה ודרך אגב יהודים לא יכולים להתחתן פה ושאני לא מרגישה שייכת ושרוצים לא לשייך אותי אבל כן להשתמש בי וכו והיא אמרה שיש פה גם נוצרים ושיש אנשים שמתחתנים בחול כדי להימנע מהרבנות גם יהודים. בקיצור כל מה ששמעתי זה "בכיינית אל תתבכייני" אבל זה רק גורם לי לרצות להתבכיין עוד. ואני מלאה בכעס היום, קמתי מאוחר. אני צריכה להסתכל על המחשבות מהצד לא להתערבל. אני רגל פה רגל שם. שונאת אנשים עם חרדה חברתית הם ביקורתיים ומרוכזים בעצמם ואני לא יודעת איך להשתנות ואם זה אפשרי. התנהגות אפשר לשנות אבל לא הנטייה הטבעית שלי.
רציתי לא לכתוב כאן כי אני לא תכלתי על המחשבות מהצד הייתי בפלונטר ועכשיו זה פחות. אני לא מרגישה בטוחה ברקפת. אני כותבת את זה ושומעת את כל האנשים החזקים האלה ששונאים אנשים כמוני שרגישים מידי מבקרים אותי ואומרים לי די להתבכיין ואני לא יכולה לסבול את זה יותר. חייבת לחזור לשגרת אימונים זה טוב להוציא אגרסיות זה טוב לדיכאון זה טוב לבריאות לטיפוח להכל חייבת את זה אבל אבל אבל אבל אבל. כולם שונאים אותי וגם אני. חמגשית מהפייסבוק כתבה שקל יותר לשנוא את עצמך מאשר להשתנות. אני מלכת הלעשות מה שקל.
אז איך לאהוב את עצמי? על מה ולמה?
משימה דחופה: טבלת סיביטי
צעד קדימה שניים אחורה
כולם מאשימים אותי
ישנתי 3 שעות
נירדמת אבל צריכה לחכות לקורס היום
בושה
ביי
