הסביבה מתחילה להתעניין במצבי

בצינתור החמישי שכב לידי אדם מוטרד, לא שקט, לא יכול היה לרגע לשכב בשקט
הרגשתי מין אחריות, התחלתי לדבר איתו, איש עתיר ניסיון בעולמות שונים אבל מאוד בודד
עברנו אחד אחרי השני את צינתור, אני עוד אחד ללב, הוא צינתור מורכב לכליה, הוא קרא המון
ולכן היה מוטרד. חרד לא לצאת מהניתוח בחיים.
יצאנו לאולם ההמתנה מחוץ למחלקה לפני הירידה לחדר הניתוח ואחרי שתיקה ארוכה, הוא החל לדבר.
סיפר על הצלחות מרעישות בעסקים ועושר רב, לצד בדידות כואבת, אכזבה מילדיו שלא טרחו להיות בחברתו.
בעדינות ובזהירות ( שלפתי כלי עבודה חשוב..) ביקשתי שיספר לי על הדברים שעושים לו טוב בעת הזאת, במה הוא גאה, מה גורם לו אושר
נדהמתי, הוא לא הפסיק לדבר, לספר, להתגאות, לפתע שתק, חייך אלי, ואמר "אתה הרבה יותר ממזר ממה שחשבתי"
קם נתן לי חיבוק חזק, חייך והלך.
אחרי הצינתור החלפנו טלפונים , גרנו די קרוב אחד לשני.
עוד הוכחה לכך שאנחנו צריכים גם במשבר לשמור על פרופורציות ולראות גם את הטוב שלנו ובנו…
הקשר איתו התמסמס, ככה זה לפעמים בחיים,
אשמח לענות על שאלות ותגובות