בלוג

נוסטלגיה

לִפְעָמִים אֲנִי מִתְגַּעֲגֵעַ לַיַּלְדוּת,

לַיָּמִים שֶׁהָיְתָה יוֹתֵר קַלָּה בָּהֶם הַהִתְמוֹדְדוּת.

לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לְבַזְבֵּז אֶת מֵרַב הַמַּשְׁאַבִּים – עַל הִשָּׂרְדוּת,

וְאַף אֶחָד – לֹא חָשַׁב עַל הִתְאַבְּדוּת.

אֲנִי מִתְגַּעֲגֵעַ – לַחַיִּים הַפְּשׁוּטִים,

לִתְקוּפָה שֶׁבָּהּ הָיִיתִי מִתְרַגֵּשׁ מִדְּבָרִים פְּעוּטִים.

מִכַּמָּה טוּשִׁים וְעֵטִים,

קַלְמָרִים וְיַלְקוּטִים.

לָרִגּוּשׁ הַזֶּה – שֶׁהוֹלְכִים לַגִּנָּה,

מִמִּשְׂחָק עִם חֲבֵרִים בַּשְּׁכוּנָה.

מִמַּחֲמָאָה מֵהַשְּׁכֵנָה,

מִשִּׁיר יוֹם הֻלֶּדֶת – "גָּדַלְתִּי בְּשָׁנָה".

לַחֲוָיוֹת – שֶׁל "פַּעַם רִאשׁוֹנָה",

לַהִתְרַגְּשׁוּת מִפְּתִיחַת הַמַּתָּנָה,

אוֹ תְּגוּבָה שְׁנוּנָה.

אַךְ הַיּוֹם – כֹּל כָּךְ הַרְבֵּה הִשְׁתַּנָּה.

הַיּוֹם כֹּל כָּךְ קָשֶׁה לוֹ לִהְיוֹת – שָׂמֵחַ,

וְהַדִּכָּאוֹן הוּא הַיָּחִיד פֹּה – שֶׁצּוֹמֵחַ.

הַסִּיּוּט לֹא נִגְמָר – כְּשֶׁאֶת הָעֵינַיִם הוּא פּוֹקֵחַ,

אָז מָה הַפֶּלֶא – שֶׁהוּא לֹא רוֹצֶה לִהְיוֹת פִּכֵּחַ?

בְּמַסַּע נֶפֶשׁ קוֹגְנִיטִיבִי – תּוֹהֶה לְעַצְמוֹ אִינְטְרוֹסֶפְּקֶטְפֹבִי,

מִבֵּין שְׁלַל מַחְשֵׁבוֹתָיו, מָה אוֹבְּיֶקְטִיבִי, מָה סוּבְּיֶקְטִיבִי וּמָה בִּכְלָל פִיקְטִיבִי?

וְאוּלַי זוֹ רַק הַנּוֹסְטַלְגִּיָּה,

שֶׁגּוֹרֶמֶת לוֹ – לַעֲשׂוֹת לָעָבָר אִידֵאָלִיזַצְיָה?

אוּלַי בִּגְלַל שֶׁהוּא שָׁכַח – כֹּל כָּךְ הַרְבֵּה אִינְפוֹרְמַצְיָה,

הַמּוֹחַ מַשְׁלִים אֶת הַמֵּידָע בְּתַהֲלִיךְ אוֹטוֹמַצְיָה.

אַךְ זוֹהִי בְּעֶצֶם מָנִיפּוּלַצְיָה,

כִּי מָה שֶׁהוּא זוֹכֵר – רָחוֹק מִמָּה שֶׁהִתְרַחֵשׁ בֶּאֱמֶת בַּסִּיטוּאַצְיָה,

וְזֶה לֹא זִכָּרוֹן – אֶלָּא הָלוּצִינַצְיָה?