פרשת יתרו – ענווה ואחדות.

"וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר".

מָה יֵשׁ לְעַם יִשְׂרָאֵל – "נֶגֶד הָהָר"?

לָמָּה נִכְתַּב בִּלְשׁוֹן יָחִיד – " וַיִּחַן"?

וּמַדּוּעַ חָשׁוּב לְצַיֵּן – הֵיכָן?

.

אֶלָּא שֶׁהָהָר מְסַמֵּל – אֶת הַגַּבְהוּת, אֶת הַגַּאֲוָה,

נֶגֶד הָהָר – הַכַּוָנָה הִיא לַעֲנָוָה.

.

הַגַּאַוְתָן חוֹשֵׁב – שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל,

וְזוֹ בְּדִיּוּק הַסִּבָּה – שֶׁהוּא לֹא שׁוֹמֵעַ אֶת הַ"קוֹל".

כְּשֶׁאָדָם מֵבִין – כַּמָּה אֱלוֹקִים גָּדוֹל,

זֶה גּוֹרֵם לוֹ – מֵהָאֵגוֹ וְהַגַּאֲוָה לַחְדֹּל.

.

וּכְשֶׁעַם שָׁלֵם – מְאַבֵּד אֶת הַגַּאֲוָה,

הוּא פִּתְאוֹם – מִתְמַלֵּא בְּאַהֲבָה.

הָאֵגוֹ – יוֹצֵר אֶת הַפִּלּוּג וְהָאֵיבָה,

וּבִלְעָדָיו – פִּתְאוֹם כֻּלָּם מְלֵאֵי אַחְוָה.

.

בַּמַּהוּת – יֵשׁ בֵּינֵינוּ אַחְדוּת,

אַךְ לֹא  – אֲחִידוּת.

הַיֵּצֶר הָאֵגוֹאִיסְטִי – הוּא זֶה שֶׁגּוֹרֵם לִתְחוּשַׁת הִפָּרְדוּת,

אַךְ כְּכֹל שֶׁהָאָדָם מְחֻבָּר לַמַּהוּת – הוּא עוֹבֵר תַּהֲלִיךְ הִתְלַכְּדוּת.

"וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל" – בְּמַעֲמַד הָעֵדוּת,

כִּי הָאַחְדוּת – הִיא יְסוֹד הַיְּסוֹדוֹת בַּיַּהֲדוּת.

.

בְּדוֹמֶה לְגוּף הָאָדָם,

שֶׁבּוֹ יֵשׁ עֲצָמוֹת, אֵיבָרִים וְדָם,

אַךְ כֻּלָּם בְּיַחַד – יוֹצְרִים אֶת גּוּף הָאָדָם.

כָּךְ גַּם עַם יִשְׂרָאֵל,

מֵהַפְּרוֹפֵסוֹר – עַד הַפּוֹעֵל,

אַחְדוּתֵנוּ מִתְגַּלָּה – בְּרֶגַע חִבּוּר עִם הָאֵל.

.

וְלָכֵן מוּבָן הַצִּוּוּי – "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ",

אַתָּה יָכוֹל לֶאֱהֹב אֶת רֵעֲךָ,

בְּדִיּוּק כְּמוֹ – שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אֶת עַצְמֶךָ,

בָּרֶגַע שֶׁאַתָּה מְגַלֶּה – שֶׁהוּא חֵלֶק מִמְּךָ.

.

וְאוּלַי הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי – מִפָּרָשָׁתֵנוּ,

זֶה שֶׁבָּרֶגַע שֶׁנְּסַלֵּק אֶת גַּאֲוָתֵנוּ,

תִּשְׁתַּנֶּה כֹּל גִּישָׁתֵנוּ,

כִּי נְגַלֶּה שֶׁאָנוּ אֶחָד – בְּמַהוּתֵנוּ?

וְאוּלַי זֶה הַבָּסִיס – לְכֹּל תּוֹרָתֵנוּ?